מיליארדי שקלים לשיקום לא יספיקו: עתיד הצפון תלוי בצעירים

1 במרץ 2025, תאריך היעד שקבעה הממשלה לחזרת תושבי הצפון כבר מאחורינו, אבל המציאות בשטח מוכיחה שהחזרה רחוקה מלהיות מובטחת. בין דיונים ביטחוניים להסכמות חלקיות, תושבי הצפון עדיין לא יודעים אם ומתי יוכלו לשוב לבתיהם, ובאילו תנאים. גם אם מחר בבוקר תתחיל חזרת התושבים לפריפריה הצפונית, חזרתם חייבת להיות מלווה במענה אמיתי לשאלה מה מחכה להם כאשר יחזרו והאם הצעירים יבחרו לשוב ולהיות חלק מהעתיד של הצפון.

תקציבים משמעותיים בהיקף של מיליארדי שקלים הובטחו לשיקום מבנים ותשתיות, אך זהו רק צד אחד של המשוואה – עתיד הצפון לא יוכרע רק על ידי בטון וכבישים, אלא קודם כל על ידי האנשים שיחיו בו, ובמיוחד הדור הצעיר שהוא מנוע הצמיחה המרכזי של האזור. ללא השקעה ישירה בצעירים באמצעות תמריצים כלכליים וחברתיים, יצירת מסלולי תעסוקה אטרקטיביים וחיזוק תחושת השייכות שלהם למקום, הסיכוי לשיקום אמיתי יישאר קלוש.

מבנים אפשר לשפץ, אבל בלי קהילה חיה, יוזמת ומובילה, כל ההשקעה הפיזית תישאר ריקה מתוכן. אם המדינה לא תספק לצעירים סיבה אמיתית לבחור בצפון מחדש, ההגירה השלילית, שהחלה עוד הרבה לפני המלחמה, רק תלך ותעמיק, גם אחרי שהמלחמה תרד מהכותרות.

מחקרים מראים כי צעירים שמובילים תהליכי שינוי בקהילות שלהם הופכים למנוע צמיחה משמעותי בכלכלה המקומית. גישת ה-"bottom up", המבוססת על העצמת צעירים ובניית מנהיגות מקומית, מאפשרת להם להניע תהליכים מבפנים ולהשפיע ישירות על פיתוח האזור.

דוגמאות ממדינות שונות בעולם מוכיחות לנו שכאשר צעירים מקבלים כלים להוביל שינוי בסביבה המקומית שלהם, הם הופכים למנועי צמיחה כלכלית ולכוח שמניע פיתוח חברתי. כך למשל, באירלנד, תוכניות פיתוח שהתמקדו בשילוב צעירים בתכנון ובהובלת פרויקטים כלכליים וקהילתיים, הובילו לצמיחה כלכלית מואצת ולחיזוק משמעותי של הקהילות המקומיות.

גם במדינות כמו פורטוגל וספרד, שהתמודדו עם הזדקנות אוכלוסייה בפריפריה ונטישת צעירים, השקעה בהכשרות מנהיגות ובפיתוח מיזמים מקומיים שינתה את המגמה וחיזקה את הכלכלה האזורית.

הממשלה, המגזר העסקי והחברה האזרחית נדרשים לשלב כוחות ולפעול יחד כדי לעודד את חזרת הצעירים לפריפריה הצפונית וליצור בסיס לצמיחה מחודשת. לצורך כך, יש לנקוט שורת צעדים ארוכי טווח: הענקת תמריצים כלכליים, שיפור הנגישות התחבורתית, חיזוק הקהילות המקומיות והשקעה במערכת חינוך איכותית, עדכנית ורלוונטית.

אולם מעבר לצעדים הללו, נדרשת השקעה מכוונת בתשתית האנושית של האזור, ובפרט בפיתוח מנהיגות צעירה שתוכל להוביל את תהליכי השיקום בפריפריה וליצור אופק חדש.

תוכניות חינוכיות וקהילתיות, שישלבו את הצעירים עצמם בתכנון ובביצוע הפרויקטים האזוריים, יאפשרו להם לקחת חלק אמיתי בבנייה מחדש של הצפון – תוך יצירת הזדמנויות להתפתחות אישית ומקצועית וחיזוק תחושת השייכות שלהם למקום. רק כך נוכל להפוך אותם ממי שנאלצו לעזוב – למי שבוחרים לחזור ולהוביל. אם הצעדים האלה לא יתחילו עכשיו, בעוד עשור נמצא את עצמנו מול אותן בעיות בדיוק, רק שהפעם – בלי דור שיישאר כאן כדי לתקן אותן.

ממצאי מחקר של מכון ברוקדייל שנערך לאחרונה בקרב צעירים בישראל ממחישים עד כמה המלחמה פגעה בהם באופן ישיר: 23% מהצעירים תכננו להתחיל ללמוד בשנת 2023 אך ויתרו על לימודים בעקבות המלחמה; 28% נאלצו לעזוב את עבודתם בשל סגירת עסק, פיטורים או שירות מילואים; 53% דיווחו על פגיעה משמעותית ביכולתם לעמוד בהתחייבויות כלכליות ו-50% דיווחו על החמרה במצבם הנפשי. לצד זאת, המחקר גם הצביע על עוצמת החוסן של הצעירים – 65% מהם עדיין אופטימיים לגבי עתידם ו-61% אף לקחו חלק בפעילות התנדבותית או תרמו כסף לסיוע לזולת מאז תחילת המלחמה.

הנתונים הללו מדגישים עד כמה חשוב להשקיע בצעירים כחלק בלתי נפרד מתהליך השיקום הכללי של הצפון.

בסופו של יום, זו משוואה פשוטה: כשמטפחים את הדור הצעיר, מעניקים לו הכוונה, כלים ואמונה – הוא בוחר להישאר. הוא הופך לכוח מוביל, לכזה שמחולל שינוי, בונה קהילה, ויוצר מציאות חדשה. המלחמה האחרונה חשפה את הכוח הזה בעוצמה שאין להתעלם ממנה. עכשיו נדרשת האחריות להפוך אותו לשורש עמוק ויציב, כזה שיצמיח כאן עתיד שמבוסס על מנהיגות אמיצה ודור צעיר שמוביל, יוזם ומעז לחלום בגדול.