כקצין מילואים, ההיכרות עם המחיר שהחברה שלנו משלמת על שירות המילואים היא היכרות קרובה. המחיר משפיע על המשפחה, על הזוגיות, על העסק הפרטי או מקום העבודה, ולא פוסח על כל חלקה בחיינו. יחד עם זאת, כרבים אחרים עצם הידיעה שמוטלת עלינו חובה לאומית, שצריכים לעשות זאת, על אף ההתנגשות באינספור אתגרים, מביאה אותנו לשרת, לשמור, להגן.
יולי אדלשטיין במשדר הגיוס של "ישראל היום": "200-300 ימי מילואים זה נטל - לא זכות"
מילים אלה נכתבים מתוך תחושת אחריות, מתוך כאב אמיתי, ומעל לכל - מתוך רצון כן לקרוא למנהיגי ישראל, מכל הקשת הפוליטית, לחשוב על העתיד, על היציבות ועל השוויון בקרב כל חלקי החברה. מי כמוני יודע שהשירות במילואים -לא רק שהופך את הגוף והנפש לשחוקים, הוא גם מחייב את המשפחות, את העסקים ואת כל מי שצריך, לנהל חיים מלאים תחת עומס מתמשך. לעיתים הקושי לשרוד בתוך כל זה הוא קושי מתמשך וכבד.
לכן, עלינו להבין כי הקיום המשותף שלנו בארץ המובטחת הזאת תלוי בלחץ הנכון, באחריות שלנו כלאום, ובהבנה שכל אחד ואחת מאתנו - בין אם במדים בין בחיי היומיום - מחויב לתרום ליציבות ולחוסן של המדינה, כי ללא שותפות אמיתית המשקל על הכתפיים של חלק אחד הופך להיות כבד מנשוא.
אלא שלא תמיד אנו מצליחים למצוא את האיזון הנכון בין הצורך הביטחוני לבין המחויבויות של שירות. כך, עשרות אלפי משפחות שמרכיבות את הבסיס של החברה שלנו, ומגלות שהפערים שנוצרים מחוסר שוויון מחמירים את הפילוג, מחזקים את חוסר האמון ומקטינים את היכולת שלנו לדרוש האחד מהשני לגלות שותפות אחראית לישראל.
המחיר של חוסר השוויון - העלמת העין מחלקים מהחברה, חוסר שוויון שמחריף את הרגשת ההסתגרות, את המיאוס, את הייאוש - נוגע בשורש נשמת העם ולכן, אין זה רק שאלה פוליטית.
העתיד ישתפר רק אם נהיה יחד
החובה שלנו היא לשאת באחריות הזאת, לדבר בגלוי, לחנך ולהנהיג באומץ, בחכמה ובעיקר ביציבות ערכית. חובה זו לא מסתכמת בחיקוק חוקים ותקנות - חובה זו היא תשתית ערכית שמבוססת על שותפות, על אחווה, ועל היכולת להבטיח שכולנו חלק מאותה משפחה גדולה, שכולנו מחויבים זה לזה, ושהעתיד של הארץ הזאת תלוי בנו ובעומק המחויבות המשותפת שלנו.
אלו ערכים שידריכו את הדורות הבאים וערכים שישקפו את כולנו כשותפים, שהחובה היא משותפת, והצרכים הם משותפים. ערכים שיאירו לנו שכולנו צריכים להרגיש שותפים לדרך, שבכל אחד ואחת מאיתנו קיימת יכולת לתרום, שכל אחד תורם אחרת. לכן כל אחד חייב לקבל את המקום שלו במערכת.
שוו בנפשכם מדינה שבה כל משפחה מרגישה שמקומה משמעותי, שהעומס הלאומי לא נופל רק על אחד - אלא מחולק באופן שוויוני, שמאיר פנים לכולם. לכך נדרשת מנהיגות - לא רק מלמעלה, אלא גם מכולנו. שיתוף פעולה, נכונות, ראייה רחבה והכרה שזו משימה שניתן לעמוד בה - אם נפעל יחד, מתוך אחריות ואהבת מולדת.
זה הזמן לאחד את השורות, להקים כאן חברה חזקה, שוויונית, חופשית - כדי שהחוסן הלאומי שלנו לא רק יישאר, אלא יתחזק. כי רק יחד - אנחנו נוכל להבטיח עתיד טוב יותר לכולם.
הכותב – סא"ל (במיל') מאור אסולין, עו"ד בעל פירמת עורכי דין פרטית, שירת כ- 400 ימי מילואים בשנה וחצי האחרונות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו