בשבוע שעבר נרצחו באמריקה שני ישראלים על רקע אנטישמי. אתמול נפצעו שמונה אנשים מבקבוקי תבערה שהושלכו לעברם - בניסיון לשרוף אותם חיים - בהפגנה למען החטופים. שוב: באמריקה. המקום שבו מאז ומעולם יהודים הרגישו בבטחה יותר מכל מקום אחר בעולם מחוץ לישראל.
אחת הטרגדיות שלנו כאן בישראל היא שיש אנשים שחושבים ברצינות שיש ליהודי לאן לברוח ולחיות חיים נוחים, כאשר יהדותו אינה מהווה גורם משפיע על חייו. אין מקום כזה בעולם. ויש לי חדשות לא טובות נוספות: זה לא עומד להשתפר. נהפוך הוא. זה ידרדר עוד ועוד. את השד האנטישמי שמשתולל ממש בטירוף בעולם יהיה קשה מאד להחזיר לבקבוק. בטח בעתיד הנראה לעין.
אז אני, אולי בקטע ממש מוזר ודפוק, חושב שעלינו לתקן את המקום הזה מהיסוד ולשמור עליו מכל משמר לבל יאבד לנו, במקום לעסוק בפירוק שיטתי שלו, בהחלשה מתודית שלו ובהרס פנימי שגם את נזקיו יקח שנים לתקן. אבל אני אדם משונה - כזה שמאמין שאם הגענו למצב שאנשים כבר רוצחים יהודים בגולה כשהמילים ״שימו סוף לציונות״ על שפתותיהם במהלך הפיגוע, כדאי מאד שהציונים יתחילו להתעורר על עצמם ועל המדינה הציונית שלהם, ויצילו אותה לפני שהיא תאבד.
וכשאני אומר ״להציל את המדינה״ - זה לא מפני בן-גביר וביבי, או קפלן ויאיר גולן, גם לא מהחרדים או מהביביסטים או מהשמאלנים - כי אם מפני כולם ביחד. כלומר יש להציל את ישראל מפני הישראלים שעסוקים בהחרבה שיטתית שלה. ביניהם את. ואתה. וגם את. כן, בהחלט. וגם אתה שם. כן. גם אתה. אבל בראש ובראשונה - אני. קודם כל אני.
ואנחנו גם. כל אחד ואחת.
ואם לא נציל את המקום הזה מפני החורבן הפנימי שאנו מביאים עליו, נמצא את עצמנו שוב בגטאות, מסתתרים מזעמו של המון או שלטון אנטישמי. זה קרה בעבר. פעמיים. אין שום סיבה לחשוב שזה לא יכול לקרות פעם נוספת. עוד אזכיר שכל גלות כוללת תמיד גם ניסיונות השמדה. מרובים. כולל אחד מלפני שמונים שנים בלבד שכמעט הצליח.
זה מה שמונח על הכף עבור כולנו: הצדק הפוליטי והעקרוני הקדוש שלנו, או המדינה הזאת. נצטרך להחליט מה יותר חשוב לנו, כי ביחד שני אלה לא מתקיימים. נקודה.
אז תבחרו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו