אחרי 7 באוקטובר הגיעו המוני מתנדבים לסייע לחקלאים ברחבי הארץ. העובדים הפלשתינים לא הורשו להיכנס ארצה, העובדים הזרים עזבו מתוך פחד ואת הידיים העובדות החליפו מתנדבים בכל הגילים.

אחד המיזמים שהוקמו הוא "התנדבות לחקלאות בעוטף ובצפון", שמטרתו לסייע למשקים בארץ והוא מחבר בין חקלאים למתנדבים. בשנה וחצי האחרונות יותר מ־10,000 מתנדבים השקיעו עשרות אלפי ימי עבודה ולמרות הזמן שעבר הם עדיין ממשיכים להגיע ולהתנדב.

המתנדבים מגיעים באופן עצמאי ובמסגרת קבוצות. מי שהקימה את המיזם יחד עם יובל שפירא, ומנהלת אותו בהתנדבות, היא ד"ר כרמל בלנק, מרצה וחוקרת במרכז האקדמי רופין ובמרכז טאוב. בלנק עבדה גם כרכזת מתנדבים בחמ"ל המשימות של התנועה הקיבוצית לשיקום קיבוצי העוטף והצפון.

"ב־7 באוקטובר הייתי בחופשה משפחתית בהולנד", היא מספרת. "בתוך יומיים בקבוצות במועצה שלי רצה הודעה של מכר מקיבוץ שכן, יובל, שהחל לקרוא למתנדבים לפעול ברפתות בעוטף. הוא הזמין אנשים להירשם בגיליון אקסל מסורבל, ואני אמרתי לו שיפתח קבוצת ווטסאפ עם המתנדבים, ושייתן משימות - והוא אמר לי 'תפתחי'. מהולנד פתחתי קבוצה, ואז עוד אחת, והן התמלאו במהירות באלפי מתנדבים.

"הגיעו מתנדבים לסייע לחקלאי אחד. ואז היה עובר במקום חקלאי אחר וגם הוא אמר שהוא צריך מתנדבים, וכך זה צמח. הייתי בטוחה שזה יימשך חודש-חודשיים, ושהמדינה תיקח על עצמה את הטיפול במשקים - אבל אנחנו שנתיים אחרי, וזה עדיין לא קרה. יש חקלאים שאני בקשר יומיומי איתם אבל עדיין לא פגשתי".

היא כל כולה מושקעת בפרויקט: "בסוף מה שמחזיק אותי זה הקשר עם החקלאים, כי ההתעסקות הזאת גובה מחיר לא קטן - אישי ומשפחתי ומקצועי - אבל בסוף כשאני מקבלת הודעה מחקלאי שהצלנו לו את העסק כי לא היו לו עובדים ועזרנו לו להרים את הראש - להבין איזו תמיכה המתנדבים נתנו להם - זו תחושה מדהימה, לדעת שזה קרה בזכותי נותן תחושת סיפוק".

נכנסו לפרדס

ניב טוביה (41), חקלאי ממושב "רעים", אחראי על הפרדס בקיבוץ שבו הוא מגדל פירות הדר: לימונים, תפוזים, פומליות ועוד. הוא עובד שם כמעט עשור ומספר: "הפרדס שלנו נמצא מול חניון רעים, שאליו נמלטו המבלים מהנובה ושם פעלו המחבלים. אחרי 7 באוקטובר לא נכנסו לחלקות במשך חודשיים ופתחנו השקיה מרחוק, היה חשש שיהיו שם שאריות של תחמושת. רק אחרי שהצבא סרק את הפרדס עם כלבים היה אישור לחזור לעבודה. בסוף דצמבר 2023 התחלנו לעבוד באמצעות מתנדבים, כי הפועלים הפלשתינים לא הוכנסו לישראל והיה מלא פרי לקטוף".

באותו הזמן הוא הוצף בפניות להתנדבות, אך התקשה לעשות סדר: "בשלב מסוים כרמל בלנק נכנסה לתמונה, היא ריכזה את הדברים ומצאה מתנדבים שיעשו את הקטיף של הפרי. זה נמשך עד היום, כאשר הגיעו גם מתנדבים של 'לקט ישראל'. השבוע סיימנו את הקטיף. הפרדס מתפרש על פני 650 דונם ואני מעריך שבערך 75% מהפרי נקטף בעזרת מתנדבים". 

הוא מספר שבהתנדבות הוא פוגש את כל עם ישראל. "מכל הגזרים, מכל המינים, מכל המקומות והקצוות". עם זאת, הוא מסביר כי הסתמכות על מתנדבים אינה הדרך:  "הם מדהימים אבל הם לא יד מקצועית, זה פתרון זמני אבל לא לטווח ארוך. צריך שהמדינה תסתכל קדימה, תקבע מדיניות ותביא פתרונות".

ציפי מוס (67) מירושלים היא מתנדבת במיזם "התנדבות לחקלאות בעוטף ובצפון". "עד אז לא הבנתי את גודל החקלאות של העוטף וההשפעה שלו על הארץ שלנו. הייתי המומה. רק בחממות ענקיות של עגבניות הבנתי כמה אנחנו נשענים על זה, כמה הם מצילים אותנו ועכשיו הגיע תורנו לעזור להם. תוך כמה ימים ארגנו אוטובוס משכונת ארנונה עם מתנדבים, ומנובמבר 2023, בסיוע של 'לקט ישראל', יוצא בכל שבוע ביום חמישי אוטובוס של מתנדבים ומדריך, גם כשחם. החקלאים מופתעים מכמה שאנחנו כמתנדבים עושים עבודה עם הספק גבוה ומחויבים למטרה.

"אני כל הזמן נפעמת מחדש שהחקלאים אומרים לנו תודה. אני מרגישה שהיבול שקטפנו הוא הרבה מעבר לדמיון. כל מי שיכול צריך להגיע אפילו פעם אחת, לתת יד ולהבין. זו לא מצווה - זו מתנה".  

"הרגשתי חובה להתנדב"

אחד המתנדבים הוא מיכאל קישון (73) מקיבוץ שמרת, שהתחיל להתנדב בחקלאות ב־7 באוקטובר. הוא מספר שראה את המצוקה של החקלאים וליבו יצא אליהם:

"הרגשתי חובה להגיע להתנדב לעזור. בעבר שמעתי משפט שאימצתי כמוטו: 'למה בים כנרת המים מתוקים ובים המלח הם מלוחים? זה בגלל שהכנרת מקבלת מים ונותנת מים, ולכן היא מתוקה. ים המלח רק מקבל מים ולא נותן'. הנתינה עושה דברים טובים. אני חושב שכל המתנדבים הם כמו הכנרת. מקבלים וגם נותנים".