חג השבועות, חג מתן תורה, הפך לדד־ליין שאחריו יחליטו מנהיגי הציבור החרדי אם להורות לנציגיהם בכנסת לפרוש מהממשלה ולהפיל אותה – בשל אי ההתקדמות בחוק הגיוס – או שמא להעניק ניסיון נוסף לחקיקת החוק שיפטור כ־60 אלף צעירים חרדים משירות צבאי.
אלימות בהפגנת חרדים במתחם פינוי-בינוי ביהוד // 27א' לחוק זכויות יוצרים
לעיתים, בין קריאות ה"גוועלד" לזעקות "נמות ולא נתגייס", נפלטת האמת המזוקקת סביב סוגיית ההשתמטות – ולא תמיד יש בה דאגה לעולם התורה. לעיתים זו אש זרה. כמו למשל אותם ציטוטים שכאשר קוראים אותם, קשה להכריע מה מקומם יותר – הכנות או הקהות. מישהו סוף־סוף אומר את האמת, אבל מהצד הכי עקום שלה: בלי בושה, ובלי אחריות.
בכתבה שפורסמה ב"מקור ראשון", ח"כ יצחק פינדרוס מודה: "ברור שיש אי־נוחות כלפי אנשים שיוצאים למילואים פעם אחר פעם במשך מאות ימים, אבל אין לנו באמת דרך להתמודד עם השאלה הזאת או לעזור להם בעניין הזה".
ואז הוא מוסיף:
"עם כל הכאב וההבנה, אם אומרים 'בוא נבטל את הציבור החרדי בגלל שיש כרגע בעיה עם עומס מילואים או קושי כלכלי' – סליחה, יש לי סדר עדיפויות".
פינדרוס בעצם אומר: אין לי איך לעזור להם.
כמו הבן הרשע בהגדה ששואל "מה העבודה הזאת לכם" – לכם, ולא לו. ומכיוון שהוציא את עצמו מן הכלל – כפר בעיקר.
חלק מנציגי הציבור החרדי – בדגש על נציגים, לא הציבור כולו – הם תמונת מראה עגומה שאין לה קשר לתורת אמת, שאין בה דרך ארץ, מידות טובות או חתירה ל"חברת מופת".
כי בתוך הציבור החרדי – יש שינוי. יש תזוזה. יש אכפתיות. יש גם לא מעט מתגייסים.
אבל הנציגים נשארים מאחור, תקועים בסיפור ישן של שליטה, תקציבים וכוח.
הציונות הדתית מוכיחה שאפשר גם וגם – לאחוז בחרב ובספר. חטיבת "החשמונאים" החרדית פועלת בסטנדרטים של הישיבה הכי סגורה והכי מחמירה, ומהווה תשתית שמאפשרת לשמור על אורח חיים חרדי.
אבל גם אם יבנו את בית המקדש בתוך בסיס צבאי – הם לא ישלחו לשם את הבחורים.
כי זה לא סיפור של תורה – זה סיפור של שליטה.
מי נותן הוראות לנוער, מי שולט במירוץ הסמכויות. ואף אחד לא מוותר מרצונו על הנכס הזה.
היום, בעיתון "הפלס" של הפלג הירושלמי, פורסם מאמר זועם נגד תכנית לשמירת הסביבה בתלמודי התורה בלוד. העיתון קובע כי מדובר ב:
"פריצת גדר מסוכנת. ילד שמתחנך להזדעזע מזריקת פסולת ברחוב, לא יזדעזע מחילול שבת. כל ניסיון להחדיר נושא נוסף, אפילו תמים למראה, קובע בנפש הילד סולם ערכים מעוות של עקרונות ואכפתיות. חמור שבעתיים כשמדובר בניסיון להפוך את הציבור החרדי לאחד מהמובילים באכפתיות ובדאגה לסביבה".
אל תטעו – זה לא רק הפלג הירושלמי הקיצוני.
גם פינדרוס וגם עיתונאים חרדים קיצונים מדברים באותה שפה.
מה שמפחיד באמת את קברניטי הציבור החרדי, הוא שהצעירים – חלילה – ישמעו מילים כמו:
אכפתיות. נשיאה בעול.
כי צעיר שאכפת לו – כבר לא בשליטה שלהם.
וזה הפחד האמיתי.
