"מתחשק לי לוותר על תעודת הזהות": התקפה על נתניהו בעצרת משפחות החטופים ערב שבועות

משפחות החטופים מתכנסות הערב (שבת) לעצרת מרכזית בכיכר החטופים בתל אביב בשיתוף התנועה הקיבוצית, רגע לפני חג שבועות. "רגע לפני שנציין חג שבועות נוסף בעוד 58 מיקירינו מוחזקים בשבי", נמסר ממטה המשפחות להחזרת החטופים.

בעצרת נואמים הורים לחטופים, שורדי שבי והורים שכולים. בין הנואמים: לישי מירן-לביא אשתו של עמרי מירן, רבקה בוחבוט אשתו של אלקנה בוחבוט, שורדת השבי שרון אלוני קוניו אשתו של דוד קוניו, יהודה כהן אביו של נמרוד כהן, אלון נמרודי אביו של תמיר נמרודי, שמעון בוסקילה אב ששכל את בנו ירדן במסיבת הנובה, ויו"ר התנועה הקיבוצית ליאור שמחה.

מזכ״ל התנועה הקיבוצית ליאור שמחה, שנאם בעצרת בכיכר החטופים, פנה לראש הממשלה, בנימין נתניהו: ״ראש הממשלה נתניהו, אני קורא לך מכאן, עשה הכול, הפוך כל אבן, להשיב את כולם הביתה – עכשיו. זה לא עניין של וויטקוף. זה לא עניין של טראמפ. זה הערך הבסיסי שהפך את מדינת ישראל לנס שהיא, לפלא שהיא, ואם לא נחזור להיות חברה ערכית, לא נהיה בכלל״.

"עכשיו זה הזמן לעשות עסקה"

שלוש נשים עלו לבמה לנאום משותף - שרון אלוני קוניו שורדת השבי ואשתו של החטוף דוד קוניו, לישי מירן-לביא אשתו של החטוף עמרי מירן, ורבקה בוחבוט אשתו של החטוף אלקנה בוחבוט.

שרון תיארה את חוויית השבי שלה ובנותיה: "יולי ואמה היו חטופות בעזה 52 ימים ולילות בידי החמאס עד שחזרנו בעסקת החטופים הראשונה, אבל בלי אבא שלהן". לישי סיפרה כיצד ילדיה ראו את חטיפת אביהן: "רוני ועלמה ראו את אבא עמרי נלקח לעזה מול העיניים שלהן. רוני רצתה לרוץ אחריו".

רבקה תיארה את מצוקת בנה ראם בן החמש: "הוא שואל כל לילה איפה אבא, מתי אבא חוזר. יש רק מתנה אחת בעולם שהוא רוצה ליום ההולדת הקרב: את אלקנה, אבא שלו".

שרון הבהירה: "אני שומעת את ראש הממשלה מדבר על ניצחון ועל תקומה. בשבילנו יש רק ניצחון אחד - עסקה שתחזיר את כל החטופים". לישי השוותה למלחמת העצמאות: "ב-1948 כל השבויים חזרו אחרי שמונה חודשים. עד שהחטופים לא יחזרו כולם, לא נוכל להגיד שניצחנו".

רבקה, עולה מקולומביה, הזכירה: "למדתי שאנחנו לא מפקירים פצועים בשטח, לא משאירים אף אחד מאחור. זה ה-DNA שלנו הישראלים". השלוש קראו לראש הממשלה: "די עם המשחקים, מספיק עם הסרטונים והסיסמאות. הגיע הזמן לעסקה - להחזיר את כולם הביתה כבר עכשיו".

"נתניהו הפך את זה לפוליטי"

יהודה כהן, אביו של החייל החטוף נמרוד כהן, נאם לראשונה בעצרת ופתח בהתייחסות אישית: "זו הפעם הראשונה שאני מדבר פה, אני קצת מתרגש אבל מקווה שדבריי יהיו ברורים. אני אבא של החייל החטוף נמרוד כהן, רק אדגיש שנמרוד עדיין חי ומה שהכי חשוב זה לשחרר אותו".

כהן הבהיר מדוע בחר לדבר על פוליטיקה: "אני יודע שנהוג לומר שהחטופים זה לא עניין של פוליטיקה, אבל יש מיעוט שהפך את זה במכוון ובזדון לדבר פוליטי. מי קבע זאת? בנימין נתניהו". הוא הסביר את הגישה שלו: "כדי לפתור בעיה יש צורך להתמקד במקור הבעיה ואז לתקוף אותה כדי לסלול את הדרך לפיתרון".

כהן פירט מספר נקודות נגד ראש הממשלה: "האדם שמרכז בידיו את כל הסמכיות בנושא שחרור החטופים הוא נתניהו. האדם שמונה לנהל את המו"מ הוא גם דמות פוליטית, רון דרמר, זה שניסה לשכנע את אנשי טראמפ בנובמבר שכולם מתים ואין מה למהר".

הוא טען כי נתניהו מוקף במפלגות שמעדיפות "החזקת שטחים לפני חטופים" ומאיימות לפרוש אם יילך לעסקה: "נתניהו הרי צריך לשרוד את משפטו הפלילי. הוא עושה הכל להדוף ביקורת וחקירה על חלקו בקונספציה של חיזוק החמאס, לכן הוא מעוניין בהארכת המלחמה לשם השרדותו".

כהן סיכם בקריאה: "מכיוון שהנושא פוליטי, צריך להתייחס אליו כפוליטי ולהפעיל כל לחץ על נתניהו וממשלתו לחתום על עסקה לשחרור כל החטופים, או לפנות את המקום לממשלה יותר אחראית ומוסרית".

"ביבי עושה סלקציה בין החטופים"

אלון נמרודי, אביו של החייל החטוף תמיר נמרודי, תיאר את הרגע בו נודע לו על חטיפת בנו: "את ההבנה הסופית שתמיר נחטף קיבלתי כששהיתי בחופשה בחו"ל, מיד אחרי שעמית שלי נחשפה לסרטוני החטיפה. התקשרתי לחירות, אם ילדי, וחנוק מבכי אמרתי לה שזה טוב שהוא נחטף ולא נרצח בבסיס".

נמרודי הביע זעם על היחס הממלכתי: "לא ידעתי כמה הסיוט הזה יהיה ארוך כל כך. שאנו, המשפחות, נעבור התעללות קשה על ידי המדינה שלנו, שרים וראש ממשלה אחד שמחליט מי חשוב ומי חשוב פחות. מתחשק לי לוותר על תעודת הזהות שלי - מדינה שעושה סלקציה בין חייליה החטופים".

הוא תקף את ראש הממשלה: "ביבי עסוק בדברים אחרים, במספרים שנוחים לו. אין מחיר לחטופים! עם הכל ניתן להסתדר אחרי שמחזירים את כולם הביתה".

נמרודי הדגיש כי בנו מוגדר בחיים: "ישנם 58 חטופים - 23 המוגדרים בחיים ו-35 שהוכרזו כחללים. תמיר מוגדר ברשימת החיים שהועברה למתווכות. ראיתי בעיני את הרשימה, למרות שאנו המשפחה היחידה שלא קיבלה אות חיים מאז 7 באוקטובר".

הוא סיכם: "הלב שלנו קרוע לגזרים כבר 603 ימים של תופת! המחויבות כלפי תמיר וכל החטופים נותנת לנו כוח להמשיך. אנחנו לא נוותר עד שכולם חוזרים - כולם שווים!".

 "נשבעתי מעל קברו של ירדן"

שמעון בוסקילה, אבא של ירדן בוסקילה שנרצח במסיבת נובה, פתח: "אני אבא של ירדן בוסקילה שנרצח במסיבת נובה. הוא היה רק בן 25. אנחנו משפחת בוסקילה מקיבוץ כפר מסריק, שלושה ילדים ושלושה נכדים. אריאל נולדה בדצמבר 2023, חודשיים לאחר רצח ירדן".

בוסקילה תיאר את בנו: "ירדן היה ילד של אור - תלתלי זהב, חיוך תמידי, שובבות בעיניים. לאחר שחרורו מצה"ל השתלב בהייטק אך חלם להקים סטארט-אפ מתוך שליחות להפוך את העולם למקום טוב יותר. הוא גלש, צלל, עסק בנגרות וטייל. ירדן היה הדבק של המשפחה, החוט המחבר בינינו".

הוא הפך לקריאה ציבורית: "היום ירדן הוא המצפן שלנו. כמה כוח טמון בילדים שגידלנו על ערכים, והיום בלכתם הם מלמדים אותנו איך להיות אנשים טובים יותר. אני עומד כאן לזעוק את זעקת התקווה - להחזרתם המידית של 58 חטופים שנמצאים מעל 600 ימים בשבי חמאס".

בוסקילה תקף את הממשלה: "איך אפשר לשתוק מול האטימות וחוסר הערכים של הממשלה שלא עושה די כדי להחזיר את כולם הביתה?" הוא סיכם: "לנו נותר חור שחור בלב, אבל לא ייקחו מאיתנו את התקווה. נשבעתי מעל קברו של ירדן שמותו לא יהיה לשווא. לא נחדל, לא נשתוק, עד שישוב אחרון החטופים הביתה".

"תחזירו לי את אבא שלי עכשיו"

שלושה בני משפחת יעקב עלו לבמה - יניב יעקב אחי החטוף יאיר יעקב, ושני בניו הקטינים אור ויגיל, שורדי השבי.

יניב פתח: "שמי יניב יעקב, אחיו של יאיר שנחטף ונרצח באכזריות ב-7 באוקטובר. משפחתי נחטפה יחד איתו. ביום רביעי ציינו 600 ימים מאז אותו בוקר נורא - 600 ימים שחיים בין תקווה לייאוש. גופתו עדיין מוחזקת בעזה. אין לנו קבר ללכת אליו, רק חור אינסופי בלב. אין שיקום כשאח שלך עדיין מוחזק בשבי אחרי שנרצח".

אור יעקב, בן 16, שורד השבי: "הייתי בשבי חמאס 52 ימים. ביום הראשון אזקו אותי וכלאו. בכיתי וחשבתי על אבא. רק חודשיים אחרי שחזרנו גילינו שהוא נרצח. למה אנחנו מחכים מעל 600 ימים רק כדי לקבור אותו? החטופים הם לא סיסמא. גם מי שלא בחיים מגיע לו לשוב ולהיקבר כאן. אני כאן לבקש שתחזירו לי את אבא שלי עכשיו".

יגיל יעקב, בן 14: "נחטפתי מניר עוז וחזרתי אחרי 52 ימים. מאז אני חופשי אבל כבול - עדיין עם שרשרת על הידיים, עדיין עם הכוויות. אבא שלי עדיין בשבי. באחד הימים כשהייתי בן 12, התעצבנו עליי ולקחו קרש ואמרו שאם לא אפסיק לבכות ירביצו לי. הם הרביצו לי עד שצרחתי 'חלאס'. אני מבקש - תתפללו, תילחמו, תזעקו. לא נשקוט עד שאבא שלי וכל החטופים יחזרו הביתה".