"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

למה נחשף סיפור “המזח” רק עכשיו?

יותר מ-50 שנה חלפו מאז הקרב במוצב “המזח”, ורק כעת נחשף סיפורם של הלוחמים שנפלו בשבי. איך ייתכן שמדינת ישראל שכחה את אחד מסיפורי הגבורה הקשים והמטלטלים במלחמת יום כיפור?

,עודכן
0השמעה
חיילים מצרים עם שבויים ישראלים ממוצב המזח, אוקטובר 1973. "בתעלת סואץ נערוך גם טקס זיכרון. בכל זאת, השארנו שם הרבה מאוד חברים", צילום: ללא קרדיט

לאחרונה נחשפנו כולנו לסיפורם של גיבורי מוצב “המזח” – המעוז הדרומי ביותר של צה”ל בקו בר-לב, שלאורך תעלת סואץ, במלחמת יום הכיפורים. המוצב הותקף על ידי הצבא המצרי והיה נצור במשך שבוע עד לכניעת חיילי צה”ל שהגנו עליו ולנפילתם בשבי. אני מודה – ומתבייש – שלא הכרתי את הסיפור הזה עד היום.

השאלה שלא מרפה ממני מאז צפיתי במיני-סדרה ששודרה ב”כאן 11”, וגם בסרט התיעודי שנעשה על האירועים, היא: איך ייתכן שהסיפור הזה נחשף רק עכשיו – יותר מ-50 שנה לאחר המלחמה? (אגב, הסדרה הייתה אמורה להיות משודרת לציון חצי היובל למלחמה, אך נדחתה בעקבות פרוץ מלחמת “חרבות ברזל” והיישום של עסקת החטופים השנייה – ה”ד).

למה סיפורם של שלמה ארדינסט, ד”ר נחום ורבין ושאר הלוחמים שהיו במוצב “המזח” לא נלמד בבתי הספר? למה הם לא חלק מתכנית הלימודים? הבעיה עמוקה יותר: סיפורי גבורה ממלחמות ישראל נחשפים לציבור באיחור רב, לעיתים רק אחרי שהדוברים אינם בחיים. יש בהם לעיתים אלמנטים שקשה לשמוע – והגיבורים עצמם לא מקבלים את ההכרה הראויה.

אני עשיתי בגרות של חמש יחידות היסטוריה בישיבה תיכונית – והסיפור הזה לא הוזכר כלל. גם לא סיפורים רבים אחרים. למדנו על ימי הביניים, התקופה העות’מאנית, המנדט הבריטי ועד קום המדינה. זהו. מבדיקה שעשיתי, גם היום זה דומה: תלמידי ישראל לומדים את אותם נושאים, עם תוספת צנועה של מלחמת העצמאות ומלחמת ששת הימים – במקרה הטוב. מ-1967 ועד 2025 – ההיסטוריה של מלחמות ישראל כמעט ואינה קיימת בתכנית הלימודים.

האם זה מכוון? לדעתי – כן. מסיבות פוליטיות, מלחמות ישראל הפכו לנושא רגיש. בסדרה “המזח” רואים את השיקולים של הפיקוד הבכיר ושל שר הביטחון דאז, משה דיין – ואיך האחריות הושלכה על קצין צעיר בן 21. זה הוביל לכניעה ולשבי קשה של לוחמי “המזח”, ואף לאשמות חמורות של “בגידה” במדינה. יש כאלה שפשוט לא רצו שנדע את זה.

אני בטוח שכמו “המזח”, יש עוד סיפורי גבורה שאנחנו – והילדים שלנו – לעולם לא נשמע. כי זה לא נוח. אם אחרי 50 שנה מתגלה הסיפור הזה, כנראה שיש עוד רבים שנקברו או עדיין מוסתרים, מחשש למה שיחשוב הציבור. ומה זה אומר עלינו כחברה? האם גם על האירועים של 7 באוקטובר ומלחמת “חרבות ברזל” נגלה את האמת רק בעוד 50 שנה – אם בכלל?

יגאל אלון אמר: “אומה שאינה יודעת את עברה, ההווה שלה דל, ועתידה לוט בערפל”. אנחנו כחברה – בין אם אנחנו מימין או משמאל, דתיים או חילונים – חייבים להנגיש את ההיסטוריה האמיתית לדור הבא. כדי ללמוד ממנה, לחקות אותה, או לדעת להימנע מלחזור עליה. אבל קודם כול – לספר אותה. ללא פחד. וללא שיקולים פוליטיים.

ובנימה אישית: לשר התקשורת שלמה קרעי ולכל חברי הממשלה שמעוניינים לסגור את תאגיד השידור הציבורי – סדרות חשובות כמו “המזח” הן תוצאה ישירה של קיומו. אם תסגרו את התאגיד רק משיקולים פוליטיים, לא ייווצרו יותר הפקות כאלה. לא מדובר במקרה יחיד – לא מעט סדרות איכות שופכות אור על ההיסטוריה הישראלית בזכות אותו גוף תקשורת. אין כיום אף גורם אחר בישראל שעושה את זה.

יש דברים חשובים הרבה יותר לטפל בהם. נקודה למחשבה.

הכותב הוא יועץ תקשורת

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר