״בטעות יצרתי קשר עין עם אחד המחבלים״: אורי מגידיש מדברת לראשונה
על רגע החטיפה: "כ-40 מחבלים נכנסים למיגונית באופוריה, בהכי שמחת חיים שיכולה להיות, לא אשכח את החיוכים שלהם" • על תקופת השבי אצל המחבל שכונה "הבוס": "במצבים שסתם הייתי יושבת בספה הוא היה עובר ונותן איזו טפיחה בישבן או נוגע במקומות שלא צריך לגעת" • ועל הרגע בו היא הבינה שצה"ל נכנס לדירתה: "הלוחם בודק אם נפצעתי ואני רואה כמה הוא מתלהב"
,עודכן
0השמעה
בפעם הראשונה, שנה ושבעה חודשים מאז שנחטפה על ידי מחבלי חמאס בטבח 7 באוקטובר, התיישבה התצפיתנית אורי מגידיש מול המצלמות של תוכנית "עובדה" וסיפרה על הימים הקשים והדרמטיים מהרגע שבו המחבלים נכנסו למיגונית באופוריה ואחד מהם הצביע עליה, ועד הרגע בו הבינה שהיא נמצאת שוב בידיים בטוחות.
"אני רואה מישהי נלחמת בכריעה עם פיג'מה, לא ידעתי איך קוראים לה אפילו ואני יודעת שהיא הגיבורה שלי כרגע", כך מתארת אורי את הדבר הראשון שראתה כשנכנסה למיגונית בנחל עוז עם חברותיה - את מפקדת צוות רוכב שמיים הגיבורה, עדן נימרי שנלחמה עד הכדור האחרון. "כ-40 מחבלים נכנסים למיגונית באופוריה, בהכי שמחת חיים שיכולה להיות. לא אשכח את החיוכים שלהם. הם מסתכלים עלינו ובוחנים מי חיה ומי לא".
"בטעות יצרתי קשר עין עם אחד המחבלים, הוא הצביע עליי ולקחו אותי ראשונה.הםמעליםאותילג'יפ,אומריםלילהתכופףולהיכנסמהרלקדימהשלהרכב". בהמשך תיארה מגידיש את אחד השובים בתור "הבוס", שהפך במהרה גם לסיוט הכי גדול שלה בתקופת השבי.
"הרגשתי בעיניים שלו שהוא רואה דברים עליי ומסתכל עליי לא כמו שבנאדם רגיל מסתכל. הוא התחיל להתקרב ולגעת בי כשאני לא רוצה. במצבים שסתם הייתי יושבת בספה הוא היה עובר ונותן איזו טפיחה בישבן או נוגע במקומות שלא צריך לגעת. נפצעתי בחזה אז הוא היה שואל אותי 'מה עם הפציעה' כדי להסתכל לראות ואני לא יודעת כי אני איתו והוא כביכול שומר לעיי במקום הזה ואני לא יכולה להתנגד לו".
מתוך הפרק האחרון של "עובדה": אורי מגידיש מדברת// באדיבות קשת 12
לאחר 21 ימים התקרה של דירת המסתור בעזה קרסה מתקיפות חיל האוויר. "כל הבית היה אש, אחד השובים נהרג במקום". "הבוס", המחבל היחיד ששרד, נמלט איתה לבית חולים קרוב. "הרופאים שם אמרו לי באנגלית שהם הולכים לתפור לי את הראש והפנים. הם לא מרדימים את האזור וזה היה כאב שאי אפשר לתאר אותו. הם אומרים לי לשתוק ולא לצרוח".
לאחר הלילה בבית החולים העזתי, מגידיש מועברת על ידי מחבלים אחרים לדירת מסתור נוספת: "הם אומרים לי שאם החיילים הישראלים יהיו בדלת - יהרגו אותי קודם. הלב שלי היה בתחתונים מהפחד שיבואו לחלץ אותי".
כשהלוחמים התמקמו מחוץ לדירה, אורי ישנה: "אני מתחילה לשמוע רעשי ירי ומבינה שמשהו קורה, שיש רעשי ירי בחוץ. אני הולכת מאחורי המקרר ומתכווצת. אני צועקת בעברית, לא יודעת למה אבל הרגשתי שזה חילוץ".
כשהלוחם מהיחידה המיוחדת נעמד מולה אורי חשבה שמדובר בעוד אדם שבא לחטוף אותה: "הוא לוקח אותי ואנחנו רצים. כשאנחנו מגיעים לרכב מתחילים בנסיעה ומדברים אליי בעברית. הלוחם בודק אם נפצעתי ואני רואה כמה הוא מתלהב. רק כשהתאקלמתי הבנתי שגם בשביל אלו שחילצו אותי זה היה סוף סוף לנשום אחרי תקופה כזאת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו