לפני 600 ימים, ב־7 באוקטובר 2023, איבדתי את אהבת חיי, החבר הכי טוב שלי, השותף שלי לחיים מגיל 17, אב ילדיי - יוסף טהר. יוסי נהרג בקרב בעת שלחם בגבורה ואומץ בדרום, כשחילץ פצועים ומנע אסון גדול עוד יותר. אבל האמת היא שהקרבתי חלק גדול ממנו עוד הרבה קודם - בכל פעם שיצא מביתנו בלי לדעת מתי יחזור, בכל פעם שהיה נעדר מערבי חג, מימי הולדת, משבתות ומאירועים מיוחדים ומשמעותיים אחרים.
יוסי היה לוחם, מפקד, מנהיג ואדם שידע להוביל גם ברגעי כאוס, ולהיות עבור כולם עוגן של שקט, לצידו תמיד הרגשנו בטוחים ומוגנים גם כשלא היה נמצא פיזית לידי.
לציבור הוא תמיד היה סמוי מהעין. לנו הוא היה הלב הפועם של הבית, הדבק שמחבר בין כולם. הוא לא נולד גיבור - הוא הפך לגיבור במעשים יומיומיים, בהתמדה, באחריות ובאהבה למדינה. יוסי היה גיבור במהלך חייו, לא רק במותו. הוא מנע אירועי טרור והציל אזרחים רבים מבלי בכלל שהם ידעו זאת.
מתחילת המלחמה ומהרגע שיוסי נהרג בחרתי להשמיע את קולן של משפחות אנשי כוחות הביטחון שלא יכולים להיחשף ולהציף את הקשיים שאיתם הם מתמודדים יום־יום. אני חושבת שהמדינה צריכה להכיר ולתמוך במשפחות של אנשי כוחות הביטחון - לא רק באובדן, אלא גם בעודם בחיים. צריך להבין שמאחורי כל לוחם שמוכן לשרת את המדינה במחיר של גוף ונפש, עומדת משפחה שמקריבה המון למען ביטחון המדינה.
ההקרבה שלי לא התחילה לאחר שיוסי נפל. היא התחילה כשהחלטתי לחלוק את חיי עם מי שבחר לשרת במקומות שרובנו אפילו לא יודעים שקיימים.
כאשת איש כוחות ביטחון בתפקיד מסווג, עד האובדן לא יכולתי להשמיע את הקול שלי, אבל עכשיו אני מרגישה שזו השליחות שלי, להיות הפנים והקול של אותן משפחות שלא יכולות. אני עומדת על במות ומספרת - על יוסי, על הבחירה להיות לצידו, על ההקרבה שלו, שלי ושלנו כמשפחה.
גם אחרי האובדן האישי שלנו, אנחנו בוחרים בחיים, חיים של שמחה, אהבה, עשייה וצחוק. בדיוק כמו שהיו לנו לפני 7 באוקטובר עם יוסי. אני ממשיכה לגדל את ילדינו לאהבת הארץ ולעודד אותם לתרום לביטחונה. אני ממשיכה לגדל אותם לאור דמותו של יוסי - לא כגיבור שנהרג בהגנה על המדינה, אלא כגיבור שחי והקדיש את כל חייו למען ביטחון המדינה.
אני מאמינה שגיבור הוא אדם שפועל באומץ גם כשאיש לא רואה. כזה היה יוסי. כך אני שואפת לגדל את ילדינו, ומקווה שאת כלל ילדי דור ההמשך שלנו. כי אין לנו ארץ אחרת.
גם כיום יש עדיין חטופים בעזה, ועלינו לעשות הכל כדי שישובו הביתה - כולם, עכשיו! על מנת שגם עבורם ועבור משפחותיהם הסיוט הזה ייגמר.
ליאת שור טהר | איבדה את בעלה ב־7.10
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו