פחד. פחד. פחד. פחד משתק. ואחריו גאווה גדולה. ככה, במילים קצרות, מתארת נטלי בן עמי את התחושה שלה בפעם הראשונה שבה ירתה במטווח. איך רגע אחד קולות הירי החזירו אותה לטבח בבארי, לחטיפה של אמא רז ואבא אוהד, לקולות הירי שרצחו את חבריה ומכריה. ואיך רגע אחרי, בתמיכה של המפקדות, קיבלה את תחושת הביטחון בחזרה. נטלי בן עמי התגייסה לצה"ל, עברה מטווח ויכולה להחזיק נשק.
"להיות על מדים זה מרגיש כמו ניצחון קטן בשבילי", היא מזדקפת. "אני יודעת שאני יוצאת הביתה עם נשק ויכולה להגן על עצמי. והידיעה שאני חלק מהעם הזה ומהצבא הזה נותנת לי המון גאווה, גם אם אמא קצת דואגת".
מאז 7 באוקטובר נטלי התלבטה לאן ומתי להתגייס. והיא לא לבד. קרובי משפחה של חטופים שהיו צריכים להתגייס אחרי 7 באוקטובר מצאו את עצמם מלאי רגשות חובה וגאווה מעורבבים בכעס ובדאגה אינסופית לחטופים שעדיין במחשכים.
א', הנכד של יוכבד ועודד ליפשיץ שנחטפו מניר עוז, התעקש להתגייס לצנחנים כמו סבא עודד. איה אלבג, בת דודה של לירי אלבג שנחטפה ממוצב נחל עוז, ראתה כל הזמן את דמותה של לירי ברגעי הקורס הקשים. ונטלי, שאמה רז שוחררה בעסקה בנובמבר 2023 ואביה הוחזר רק ב־8 בפברואר 2025, חיכתה לרגע שבו אבא יחזור והיא תוכל להתגאות במדים. למרות שבני משפחתם שוחררו, לכל אחד מהם חשוב להזכיר שיש עדיין בעזה 58 חטופים, ואת כולם צריך להחזיר.
"הקורס הזה הוא חלום"
את המשפחה של נטלי הכרנו כבר ב־7 באוקטובר. שיחת הטלפון האמיצה של אחותה אלה אל אולפן חדשות 12 הדהדה בכל בית. "חטפו את אבא שלי", אמרה בקול מבועת, דרכו התחלנו להיחשף לזוועות שביצעו המחבלים. שנה וחצי לאחר מכן, עם החזרתו של אביהן אוהד משבי החמאס, נחשפנו שוב לתעוזה של בנות המשפחה. "התגייסתי", תועדה נטלי משתפת את אביה בסרטון בבית החולים רגע אחרי החזרה שלו, ואבא שואל איך אמא הסכימה.
היא בת 20, תושבת בארי שמשרתת כיום כמפקדת בקורס מש"קיות ת"ש בדרגת רב"ט. התגייסה במאי 2024. "הגשמתי חלום", תחזור ותאמר. "רציתי מאוד להתגייס לקרבי, אבל זה לא התאפשר. אז מבחינתי הקורס הזה הוא חלום". ב־7 באוקטובר היא היתה בשנת שירות. שרדה את הטבח, נלחמה על הוריה. אחרי שאמא רז חזרה, ותאריך הגיוס התקרב, נטלי ביקשה להתגייס לשירות קרבי. "אבל במשפחה שלי לא אהבו את זה. למשפחות של חטופים יש מעמד מיוחד, וצריך לחתום על טופס מיוחד כדי להתגייס לקרבי. אמא שלי לא רצתה לחתום, בטח לא לפני שאבא שלי חוזר", היא מחייכת.
"התלבטתי מה לעשות. ואז נגה וייס שנחטפה מהקיבוץ וחזרה בעסקה הראשונה התגייסה, ואמרתי לעצמי שגם אני יכולה ואני רוצה להיות מש"קית ת"ש. אם לא בחזית הלחימה, לפחות אוכל לעזור לאלו שבחזית. ומבחינתי, הגשמתי חלום".
במאי שלפני שנה נטלי התגייסה, ויצאה לקורס מש"קיות ת"ש. שם התחברה מאוד למפקדת, סגן יעל גז. "נטלי היתה מהרגע הראשון בסיטואציה מאוד מורכבת ורציתי לתת לה מרחב בטוח", מחייכת יעל, שכיום משרתת כעוזרת קצין משאבי אנוש חטיבתי בחטיבה 417. "הגעתי אליה הביתה, הכרתי את אמא שלה ואת המשפחה שלה, והבנתי את כל המורכבויות. היו לה לא מעט אתגרים ומשברים בקורס, אבל היא צלחה אותם ואני מאוד גאה בה".
כשאוהד חזר מהשבי בפברואר נטלי קיבלה כמעט חודש וחצי חופשה כדי לגשר על הפערים. רק אז היה מותר לגלות שבתו של אוהד היא חיילת בצה"ל. "אבא שלי מאוד גאה בי", היא מזדקפת. "אמא שלי עדיין קצת מפחדת כשהיא רואה אותי על המדים, אבל אני יודעת שהיא מאוד גאה בי. הם שמחים לראות שהצלחתי להרים את עצמי בכל המצב הזה".
מסיים מסלול בסיירת
רב"ט א' הוא נכדם של עודד ויוכבד ליפשיץ, שנחטפו מביתם בקיבוץ ניר עוז. בן 20, הבן השלישי מבין ארבעת ילדיהם של יזהר ועטרת. בימים אלה הוא מסיים מסלול של שנה בסיירת צנחנים. כמו סבא. כחודשיים לפני טבח 7 באוקטובר א' החל מכינה קדם־צבאית בקיבוץ אלרום ברמת הגולן. בשבת השחורה היה בבית בינוב שבעמק חפר, והחל לקבל דיווחים מבני המשפחה בעין הבשור ובניר עוז. אבא שלו עוד היה בקשר עם יוכבד ועודד בבוקר, אבל מהר מאוד הקשר נותק.
"למרות שלקח זמן להכיל את גודל הזוועה, הבנו די מהר שסבא וסבתא נחטפו. היינו בהלם, והבנו שאנחנו צריכים להילחם". יוכבד ועודד היו בין המבוגרים שנחטפו מניר עוז. יוכבד הוחזרה ב־23 באוקטובר על ידי חמאס, אבל עודד, שרק ברגעי חזרתו נתקבלה ההודעה על הירצחו בשבי, הושב ב־20 בפברואר השנה.
ובין שחרור לשחרור, במארס 2024, א' התגייס. "היה לי ברור שאני ממשיך את הדרך של המשפחה שלי ולא מוותר על שירות קרבי", הוא נחרץ. "רוב בני המשפחה שלי היו בקרבי, ותמיד כיוונתי לשירות משמעותי. אפילו כשהציעו לי לא להתגייס ולקחת חלק במאבק לשחרור החטופים, לי היה ברור שאני מתגייס".
המסלול, יודה מאוחר יותר, לא עבר בקלות. "לא קל להיכנס למשימה כזו שיש בה קושי פיזי ומנטלי במקביל, ועוד יותר לא פשוט להיכנס אליה כשיש קושי כזה גדול בבית. אבל החלטתי שאני הולך על זה עד הסוף. דווקא 7 באוקטובר נתן לי מוטיבציה, והרגשתי שזו זכות להיות חלק מהצבא הזה שנלחם. אף אחד לא שאל אותי למה אני מתגייס לקרבי, או למה אני מתגייס בכלל. לכולם היה ברור שזה המסלול שאלך אליו".
"תמיד היה לי קשר מעולה עם סבא וסבתא שלי. וגם עכשיו אני מקפיד להגיע לסבתא שלי כשאני חוזר מהצבא. כל הזמן חשבתי על זה שאני נלחם כדי להחזיר גם את המשפחה שלי. שאני נלחם כדי לראות את סבא שלי בעיניים, להציל אותו ואת האחרים. עד הרגע האחרון היתה לנו תקווה שעוד נראה אותו בחיים, ומבחינתנו זה נס שהוא בכלל חזר לקבורה. ויש לנו עוד חטופים להילחם עליהם".
"זו המשימה שלי"
כל אחד מהחטופים שחזרו מתגאה בקרוב משפחתו שהתגייס לצבא. תחושת גאווה וערכיות שמתגברת על הכעס והדאגה. גם לירי אלבג, שנחטפה ממוצב נחל עוז והוחזרה בעסקה האחרונה, אמרה לבת דודתה איה שהיה לה ברור כי תתגייס, ושהיא אפילו מחכה לראות אותה עם דרגות הקצונה על הכתפיים.
כיום איה אלבג בת ה־21 היא צוערת בקורס קצינים והתחילה השלמה חיילית בבה"ד 8 בווינגייט. היא ולירי גדלו כמו אחיות, הראשונה בתל אביב והשנייה בירחיב. איה, המבוגרת מלירי בשמונה חודשים, יצאה למכינה קדם־צבאית, ולירי התגייסה ראשונה. איה היתה גומעת את הסיפורים על הצבא, עד שהגיע 7 באוקטובר ולירי וחברותיה נחטפו מבסיס נחל עוז פצועות ומדממות.
"היינו בהלם", נזכרת איה. "ידעתי שאני צריכה להתגייס בדצמבר, כשהאדם הכי קרוב אלי נמצא בעזה. אז הייתי ברגשות מעורבים לגבי הגיוס. במשפחה אמרו שאחכה קצת שיהיה יותר רגוע, כי מי שחשב שהמלחמה הזו תיקח כל כך הרבה זמן. אבל ככל שהזמן עבר, ולירי לא היתה חלק מהעסקה הראשונה בנובמבר 2023, הבנתי שאני חייבת לשמור על שגרה כלשהי בתוך הטירוף הזה ולהתגייס.
"למרות הכעס שהיה לי על הצבא, ידעתי שלירי כל הזמן האמינה במערכת הזו, ורצתה להמשיך לפיקוד וקצונה, והבנתי שאני צריכה ללכת בדרך שלה. כולם סביבי הלכו למילואים, והתגייסו, והבנתי שזה הזמן שלי. זו המשימה שלי".
איה יצאה לקורס מדריכות אימון גופני, ושיתפה שם בזהירות את העובדה שבת דודה שלה חטופה בעזה. "מבחינתי, לקחתי את כל הכאב והתסכול לעשייה. היה לכולנו ברור שעושים הכל כדי שהיא תחזור. הכנו שלטים עם השם שלה, הייתי מסתובבת ומרצה עליה ועל הסיפור שלה".
כשלירי חזרה, אגב, היא היתה מאוד גאה באיה. "היא סיפרה שהיא זכרה את תאריך הגיוס שלי, וכתבה פתקים שבהם איחלה לי בהצלחה. לא האמנתי שהיא הצליחה לזכור את זה בכלל בתופת שבו היא היתה, אבל היא זכרה. אז מי אני שלא אקבל את הרוח הגבית הזו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו