החלטת הממשלה להאריך בשנית את תוקף צווי 8, הפעם עד סוף אוגוסט, מהווה קריסה מוסרית של ממש.
יותר משנה וחצי אחרי 7 באוקטובר הממשלה עדיין פועלת במתכונת "חירום", שמצדיקה הארכת מאות אלפי צווי גיוס חריגים. צריך להגיד את האמת – זה כבר לא מצב חירום, זו התחמקות מאחריות בסיסית. צו 8 נועד למצבי חירום אמיתיים: הפלישה של חמאס בשבת השחורה, פלישת צבאות ערב למדינת ישראל ביום הכיפורים, וכדומה. צו 8 לא נועד להיות תחליף נוח לגיוס חובה לכולם.
לוחם מילואים מתפרץ לעבר שר הביטחון כ"ץ במהלך דיון על חוק הגיוס
מאז תחילת המלחמה היו מי שהספיקו להתגייס, לעבור הכשרות מלאות, להילחם בעזה ובלבנון וגם למות בקרב, אבל בממשלה עדיין לא הצליחו - או שלא מספיק רצו - לייצר פתרונות אמיתיים.
בראש ובראשונה יש כאן ממד מוסרי בסיסי שאסור להתעלם ממנו. המשנה והרמב"ם קובעים בצורה חד־משמעית: חובה מוסרית והלכתית על כל איש ואישה לעשות כל שביכולתם כדי לסייע לעם ישראל בעת צרה – אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.
מי שמחפש תירוצים להיפטר מחובה זו מתנהג באופן אנטי־מוסרי ואנטי־הלכתי. לא ייתכן שבמדינת ישראל תהיה אפליה בין דם לדם, וכל טענת "פטור" שנובעת מסיבה "הלכתית" או "תורנית" כזו או אחרת היא פשוט שקר.
האחריות הבסיסית מוטלת כמובן על החברה החרדית. כל אחד באופן אישי נדרש לקום ולעשות מעשה, לפעול בהתאם לחוק ולהתגייס כמו כל אזרח אחר. אבל גם על נבחרי הציבור מוטלת אחריות כבדה – אי אפשר להמשיך ולהנציח את העוולה המוסרית, ובוודאי שלא לתת לה תוקף חוקי. שיקולים פוליטיים ושרידות הממשלה לא יכולים להוביל את תהליכי קבלת ההחלטות כשמדובר בעתיד המדינה.
המילואימניקים קורסים
עוד עובדה כואבת שקל להתעלם ממנה – המילואימניקים אינם משאב בלתי מוגבל: הם אזרחים עם משפחות, קריירה וחיי שגרה. המילואימניקים קורסים – זו לא סיסמה פוליטית, זה תיאור למציאות שבה אנחנו נמצאים.
משפחות מתפרקות, מקומות עבודה קורסים, מילואימניקים לא מצליחים לחזור לעבודה ונופלים לדיכאון. צו 8 על כל החופש הגדול, מסוף יוני ועד ספטמבר – מישהו חשב רגע לפני שנשלח הצו הזה? שירות המילואים הממושך הורס את העורף, והפגיעה בסוף מגיעה גם לחזית.
אנחנו מגינים על המדינה כשצריך, ונמשיך לעשות את זה. אבל המטרה היא קיום החיים במדינה – החינוך, התרבות, התעשייה, המסחר, הבריאות. המלחמה היא לא ערך כשלעצמה, והיא לא יכולה לגרום לוויתור טוטאלי על החיים למען מלחמה והגנה אינסופית. יש פה פרדוקס מסוכן: ההרס החברתי־כלכלי שיוצרת המלחמה הארוכה מתחיל לערער את יסודות הקיום שלנו, שעליהם אנחנו מבקשים להגן.
החינוך לערכי יסוד מרגיש כמו בדיחה
ומעבר לכל אלה, הנזק החינוכי והחברתי שנגרם כאן הוא עצום. כמנהל חט"ב בתיכון שחרית בירושלים אני מחנך את תלמידיי ותלמידותיי יום־יום ללקיחת אחריות - אחריות כלפי הסביבה, הקהילה והמדינה.
איך אפשר לחנך לצדק חברתי ולסולידריות כשעוולת ההשתמטות מונצחת שוב ושוב? איך אפשר לחנך לאחריות אזרחית כשהממשלה עצמה מתחמקת מהאחריות הבסיסית לחלק את הנטל הביטחוני באופן שווה? החינוך לערכי היסוד – אחריות, תרומה לחברה, מחויבות, עזרה הדדית, ועוד – מתחיל להיראות כמו בדיחה מרה.
הגיע הזמן להפסיק עם הדיבורים הריקים ולשנות תפיסה. האחריות חלה על כולנו, ללא יוצא מן הכלל. אנחנו נמשיך לעשות את שלנו, לחנך ולשרת, אבל נבחרי הציבור חייבים לעשות גם את החלק שלהם. רק כך נוכל להמשיך ולחנך את הדור הבא לאחריות אמיתית ולשותפות בתיקון.
הרב יאיר פארן הוא מנהל חט"ב ותיכון שחרית בירושלים (ונינו של הרב עובדיה יוסף ז"ל), עשה 220 יום מילואים מאז 7 באוקטובר
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו