יותר ויותר נשים מגלות שבשקט, מתחת לרדאר של המלחמה, האפליה כנגד נשים גרושות ופרודות מעמיקה: כאשר הגברים יוצאים למילואים ומסרבים לשתף פעולה ולהעביר סיוע כלכלי המיועד לעורף ועובר דרך חשבון המשרת. כך הן נושאות לבדן את כל נטל ההורות וההוצאות בלי תמיכה, בלי מענקים, ובלי הכרה רשמית.
עם היציאה לסבב נוסף שיימשך ככל הנראה על פני כל החופש הגדול, משתפות אותנו באומץ הנשים שמתמודדות עם האפליה השקטה. בזמן שהחובות נערמים והמעסיקים מאבדים סבלנות - המדינה שותקת.
"אני אפילו לא רואה את צו 8"
שיר כהן, (שם בדוי, הפרטים שמורים במערכת), אם לשלושה ממרכז הארץ. זו גרושה שלוש שנים ומגלה פעם אחר פעם איך כל סבב מילואים של הגרוש שלה פוגע בה כלכלית ומקצועית ואין לה למי לפנות.
"אנחנו לא בתקשורת תקינה בכלל", היא מספרת. "כל פעם אני מקבלת מייל שהוא יוצא למילואים בלי דו-שיח, בלי מסמכים, בלי אישור שאני יכולה להראות למעסיקים שלי. אין שום גיבוי. אני נושאת את הכל לבד, גם מול הילדים, גם מול מקום העבודה. בקיץ האחרון נשברתי. הרגשתי שזה עולה לי בבריאות הנפשית".
מאחר שיש להם הסדר של משמורת משותפת, אין מזונות אבל בפועל, היא נותרת לבד, גם בנטל הכלכלי וגם בטיפול בילדים. כשפנתה לרשויות כדי להבין אם תוכל לקבל סיוע, הבקשות נתקלו במבוי סתום: "אומרים לי 'תביאי את צו 8, תביאי מסמך'. אבל אין לי גישה אליו. כל השיח הזה מניח שהאבא משתף פעולה אבל כשאין שום שיתוף פעולה, גם לאחר שעירבתי את מחלקת הרווחה של בית המשפט, אין למערכת אמצעי לשכנע אותו".
"חודשים שלמים בלי קשר לילדים"
נועה (שם בדוי), אם לשלושה מנשר, מתארת אף היא איך חייה התהפכו בעקבות המלחמה. מאז שנפרדו לפני פחות משנתיים היא עברה כבר שלושה סבבי מילואים עם הגרוש שלה. כל אחד מהם נמשך חודשים.
"אני לא יודעת מה הוא עושה בצבא, לא מתי הוא יוצא, לא מתי הוא חוזר. הוא יכול לא להרים טלפון לילדים במשך חודשים, שלא נדבר על העברת מענקי משפחה והטבות לילדים של משרתי מילואים. כל ההתנהלות סביב צו 8 נעשתה מול הרווחה ובית הדין הרבני".
נועה מגדלת את שלושת הילדים תאומים בני 6 ובת 3 בחינוך ביתי, כשאת כל התמיכה הכלכלית היא מקבלת מאמה הפנסיונרית, איתה היא חזרה לגור בהיעדר הכנסה קיימת. "אין לי אפילו דרך לדרוש תשלומים בהוצאה לפועל. כל המענקים נופש, חגים, חינוך, כלכלת בית לא מגיעים אליי ולא אל הילדים.
"אני לא יודעת מה הוא עושה בצבא, לא מתי הוא יוצא, לא מתי הוא חוזר. הוא יכול לא להרים טלפון לילדים במשך חודשים"
אין לי יכולת לחזור למשרה מלאה או לתכנן קדימה את המשך השתכרותי בתוך הסבב הנוכחי. הכי קשה זו התחושה שאנחנו לא קיימות מבחינת המדינה. הוא מקבל את החיבוק הלאומי, ואני שלוקחת על עצמי את הנטל, שקופה לטענתם".
"הילדים הם הנפגעים העיקריים"
עו"ד אילנית סויבלמן, מנהלת "הקו של אליס" בשדולת הנשים, מסבירה כי מתחילת המלחמה הן זיהו כשלים חמורים בהתייחסות למשפחות גרושות ופרודות של משרתי המילואים. "מדובר בעיוורון מערכתי", היא מדגישה.
"זיהינו שהנשים הללו נופלות בין הכיסאות הן לא זכאיות לחלק יחסי ממענקי המשפחה, לא מקבלות החזרים עבור בייביסיטר, ובעיקר אין שום מענה לימים הנוספים שהן נדרשות להיות עם הילדים כשהאב במילואים. הן נמצאות עם הילדים 100% מהזמן, מקריבות את עבודתן, מחסירות ימי עבודה וסופגות פגיעה תעסוקתית ללא כל פיצוי או מענה מהמדינה. הבעיה המרכזית היא שהמערכת נבנתה עבור מודל משפחתי מסורתי, אך החיים מורכבים יותר".
לדברי עו"ד סויבלמן, "מתחילת המלחמה ראינו כיצד אימהות גרושות ופרודות נושאות בנטל כפול הן מתמודדות עם אותם אתגרים כמו משפחות נשואות, אך ללא התמיכה הממסדית. הילדים במשפחות אלו חווים את אותן דאגות ואת אותה היעדרות של האב, אך הם וגם האימהות שלהם זוכים לפחות משאבים ותמיכה".
הסטטיסטיקה מדאיגה: "ל'קו של אליס' פנו מאות נשים מאז פרוץ המלחמה, שנמצאות בדיוק בסיטואציה הזו. הן נדרשות להיות עם הילדים 100% מהזמן, מאבדות ימי עבודה ואף משרות שלמות, ללא הכרה, ללא תמיכה, וללא פיצוי הולם".
עו"ד סויבלמן מפרטת את ההישגים המשמעותיים שהושגו בעקבות המאבק המשותף של שדולת הנשים ופורום נשות המילואים: "לאחר מאבק ממושך בכשלים המערכתיים הללו, הצלחנו להשיג מספר הישגים חשובים. אושר מענק חד-פעמי של 3,000 שקלים לאישה שלה ילד משותף עם לוחם ששירת מעל 120 יום מתחילת המלחמה; בנוסף, אושר הסדר 'חלף משמורת'. הסדר למקרים בהם המשרת אינו עומד בהסדר המשמורת שלו.
במקרה כזה יינתן לאם סכום של עד 1,600 שקלים לחודש רטרואקטיבית מתחילת הלחימה, גם ללא שיתוף פעולה מצד המשרת; בנוסף, ניתנו תשלומי בייביסיטר של עד 1,000 שקלים לחודש; וכן פתחנו אפשרות לבנות זוג לשעבר לנצל עד 7 טיפולים נפשיים מתוך מכסת 22 הטיפולים של משרת המילואים עבור הילדים המשותפים".
ועדיין יש בעיות
"אך למרות ההתקדמות החשובה, עדיין יש פערים משמעותיים," היא מבהירה. "המענק החד-פעמי אינו משתווה למענקי המשפחה שמקבלות משפחות נשואות, ואינו משקף את הנטל הכלכלי המתמשך. תקרת 'חלף המשמורת' נמוכה משמעותית מהעלויות האמיתיות בשטח, שכן היא אינה מתחשבת במספר הילדים המשותפים ומתעלמת מפיצוי בגין סופי שבוע.
יתר על כן, קיימת בעייתיות מובנית במנגנון הקיזוז הנוכחי בקרן הסיוע למשרתי המילואים, בין סוגי התמיכות השונות, אשר אינו מכיר בייחודיות של כל אחת מההוצאות וביעדים השונים שהן נועדו לכסות, דבר המוביל לפגיעה באוכלוסיית האמהות הגרושות". כך למשל, נעשה קיזוז בין מענק חלף משמורת ומענק עבור בייביסיטר, למרות שמדובר בשני דברים נפרדים שבאים לפצות עבור שני דברים שונים בתכלית.
"גם בנושא הטיפולים הנפשיים, אמנם השגנו התקדמות, אך המצב עדיין לא מספק," מוסיפה עו"ד סויבלמן. "הזכאות מוגבלת לשבעה טיפולים בלבד מתוך 22, והיא מותנית בכך שהאב לא ניצל את מלוא המכסה עבור עצמו. בנוסף, בניגוד לנשות משרתים נשואות, האמהות הגרושות עצמן אינן זכאיות לטיפול נפשי כלל, למרות שהן חוות את אותם לחצים ואף יותר. זה מציב את האמהות הגרושות בעמדת נחיתות ותלות בגרוש, אפילו כשמדובר בבריאות הנפשית של הילדים".
שדולת הנשים מציגה דרישות ברורות לתיקון המצב: "אנחנו דורשות הגדלת תשלום חלף המשמורת כך שישקף את ההוצאות האמיתיות; הפרדה מלאה בין חלף משמורת לתשלומי בייביסיטר ללא קיזוז הדדי; זכאות עצמאית לטיפולים נפשיים לאימהות הגרושות עצמן באותה מידה כמו נשות משרתים נשואות; והרחבת מספר הטיפולים הנפשיים לילדים, ללא תלות בשימוש האב במכסה שלו".
"אנחנו מברכות על ההתקדמות והמענים שכבר ניתנים" מדגישה עו"ד סויבלמן, "אך חשוב להבהיר שהמטרה שלנו היא שוויון - לא יותר ולא פחות. נשים גרושות מתמודדות מלכתחילה עם אתגרים כלכליים ורגשיים מורכבים, והמלחמה רק העצימה אתגרים אלה. כשאימהות גרושות נושאות לבדן בנטל גידול הילדים בשעה שהאב משרת במילואים, הן זקוקות לתמיכה ישירה וללא תלות ברצונו הטוב של האב.
מה שאנו מבקשות הוא פשוט: הכרה בכך שילדים זכאים לתמיכה שווה, ללא תלות במצב המשפחתי של הוריהם. כשהמדינה כולה נרתמת למאמץ המלחמתי, חיוני שהתמיכה תגיע לכל הילדים ולכל ההורים הנושאים בנטל, ללא אפליה וללא מחסומים בירוקרטיים מיותרים - שרק מוסיפים עול על מי שכבר נושאות בעומס כבד".
נשים גרושות מתמודדות מלכתחילה עם אתגרים כלכליים ורגשיים מורכבים, והמלחמה רק העצימה אתגרים אלה.
בשיחה שערכנו עם אכ"א על מנת לקבל מענה לטענות שהועלו על ידי גרושות המילואים קיבלנו התייחסות לשתי הסוגיות. באשר לצו המילואים באכ"א מסבירים כי הוא אישי ומיועד אך ורק למשרת המילואים. במידה ויש מי שחשה שנפגעת מכך שלא יכולה להציג את עובדת היותה נושאת בנטל עקב שירות מילואים של הגרוש שלה, היא יכולה לפנות לבית המשפט. ובכל מקרה, מסבירים באכ"א שהסמכות לשנות אינה בידיהם, אלא בידי המחוקק.
באשר לסכום הכסף אשר מתקבל כחלק משמורת, מסבירים באכא כי כמחווה של רצון טוב הוקמה האפשרות לשלם למי שעול המשמורת נופל עליה, ובלבד שניתן להוכיח זאת. מכיוון שישנם שני צדדים. ולעיתים יכולה אישה לטעון שהילדים היו אצלה, בעוד הגרוש יוכיח שדווקא היו אצל משפחתו. הסכום שקרן הסיוע מעבירה עבור השתתפות בחלף המשמורת אינו אוטומטי, ואינו בלתי מוגבל, אלא מותנה בבחינה של אכ"א והחלטה לאחר שהנתונים מונחים בפניהם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו