לפני כחודש נשלחו צווי 8 לעשרות אלפי חיילי מילואים. בעוד החיילים כבר בשטחי הלחימה, בכנסת לא הצליחו לאשר את גיוסם ורק לאחר שתי הצבעות שנפלו על חודו של קול, התקבלה ההחלטה - בזכות אצבעו של ח"כ ינון אזולאי (ש"ס) שמעולם לא שירת בצה"ל, אך פועל נמרצות לקידום פטור גורף מגיוס עבור צעירי המגזר החרדי.
חלק ניכר מהמגויסים נקראו תחת צו 8 "פתוח" – כלומר, ללא מועד סיום ברור. הם ובני משפחותיהם לא יודעים מתי יסתיים הסבב הנוכחי, ואתמול הגיעה בשורה נוספת: הממשלה אישרה הארכת שירותם של כ־450 אלף חיילי מילואים עד סוף אוגוסט, לכל הפחות.
עימותים בין שוטרים למפגינים חרדים בהפגנה מול בסיס תל השומר // יהודה שלזינגר
הצבא מבצע, הממשלה מחליטה - אבל צד אחד נשאר מחוץ למשוואה: כשמדובר בחרדים, המדינה לא באמת פועלת לגיוסם. אמנם יש מבצעים למעצר עריקים, אך אין אכיפה כלפי החרדים שקיבלו כבר שלושה צווי גיוס ולא התייצבו. אף אחד לא רוצה לראות את המשטרה הצבאית רודפת אחרי בחורי ישיבה, אך כן מתבקש לראות מדינה שפועלת למען שוויון בנטל. למשל, דרך שלילת מימון ציבורי למי שלא משרת, או קביעת זכויות שיינתנו רק למי שתרם.
הפער הזה מבעיר את הזעם בציבור המשרת. שר האוצר מנסה להרגיע עם תמריצים כלכליים, אך במקום לייצר אמון - התוצאה הפוכה: התחושה היא של שוחד בחירות, במיוחד כשברקע מרחפים איומי מפלגות חרדיות הדורשות להסדיר את מעמד תלמידי הישיבות. אבל הכסף הזה לא עוזר - לא לאישה שאיבדה את מקום עבודתה כי הפכה לאם חד־הורית זמנית, לא לסטודנט שפיספס את שנת הלימודים, ולא לילד שהתחיל שוב להרטיב בלילה כי אבא נעלם.
"לשחרר את החטוף": חרדים מפגינים נגד חוק הגיוס על כביש 4 // שמעון ברוך ודוד קשת
מה כן יעזור? תגבור כוח האדם בצה"ל וגיוס שוויוני. אתמול, ביום חגה של ירושלים, התבשרנו שהממשלה תקדם שילוב חרדים בלימודי רפואה. המטרה מבורכת כי חסרים לנו רופאים, אבל למה המדינה שוב מעניקה עדיפות למי שלא משרת?
במדינה ציונית, תנאי הסף צריכים להיות אחידים: התגייסת - תוכל ללמוד בישיבה או באקדמיה. התגייסת - תהיה זכאי לדיור, להנחות בארנונה, לצהרונים. התגייסת - תוכל לצאת מהארץ, לטייל, לנשום. התגייסת - תקבל את "סל ההוקרה" שמציע שר האוצר. ומי שלא מתגייס - לא זכאי.
לא מבקשים טובות
אבל היום, במציאות המעוותת שנוצרה, רק לחרדים יש מסלול מהיר להטבות - ודווקא בזכות העובדה שאינם משרתים. הם לא צריכים להתאמץ - המדינה עושה זאת עבורם. והעיוות הגדול מכל הוא שאת רוב ההטבות שניתנות למילואימניקים, הם עצמם מממנים דרך מיסים גבוהים ועליות יוקר מחיה.
זו התחושה הקשה: המדינה נוטשת את חיילי המילואים שלה. המשרתים לא מבקשים טובות, הם דורשים שינוי. יש עשרות אלפי צעירים חרדים שיכולים, כבר מחר בבוקר, להיכנס תחת האלונקה. החוק מחייב אותם, אך המדינה מתמהמהת. וכשאין שוויון יש ניכור, יש תחושת בגידה, והציבור המשרת זועק: חילוף - עכשיו.
הכותבת, אשת חינוך וממובילות "שותפות לשירות", פורום נשים דתיות־לאומיות הפועל למען גיוס לכולם, היא אם לשישה ילדים ונשואה לאל"ם (מיל') אורי ליפשיץ, מראשי ישיבת ההסדר "שיח יצחק", ששירת השנה יותר מ־300 ימי מילואים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו