598 ימים בשבי: רום בלעדיך השקט צורם

רום, כבר שנה וחצי שאתה לא איתנו, וכל יום שעובר זה לא נהיה קל יותר, להפך. אי אפשר להתרגל לזה שאתה לא פה, לא נבין באמת את מה שאתה עובר שם, ולא ניתן להכיל את מה שעובר עלינו כאן.

ברגע אחד הפכת מבן משפחה, ילד אהוב, לשם בכותרת - לתמונה על פוסטר. אבל בשבילנו אתה כל העולם שלנו. הילד החייכן, המצחיק, זה שכולם רוצים להיות לידו. רום, האח הקטן של עמית והגדול של זיו. שלושתכם תמיד הייתם ביחד, ועכשיו משהו בבית חסר. בלי רום השקט צורם.

רום, תמיד היית כזה - רואה את האור גם בתוך החושך. החלום שלך היה פשוט - לעבוד במקום שאתה אוהב, היכן שהלב שלך חופשי, במסיבות. הן נתנו לך תחושת שחרור. ודווקא עכשיו אתה לא חופשי. כל מה שאנחנו רוצים, כל מה שאנחנו חולמים, הוא שתחזור. אנחנו לא מבקשים הרבה, רק אותך.

רום, אתה ירושלמי, אוהד בית"ר שרוף. אתמול ציינו את יום ירושלים, יום החירות שלנו - אבל איך אפשר לחגוג כשאתה ועוד עשרות חטופים עדיין בעזה? איך נרגיש חופשיים כעם כש־58 מבנינו עוד כלואים שם? כשהחיילים שהגנו עלינו ביום הנורא ההוא נותרו בשבי ללא הגנה? החלטת להישאר במסיבה כדי להציל אחרים. התחננו שתברח אבל סירבת, כי עוד מישהו היה זקוק לעזרה.

ככה אתה רום, חושב קודם על כולם ורק אחר כך על עצמך. זה מי שאתה. אנחנו משפחה גדולה, חמה ואוהבת - אבל מאז 7 באוקטובר אין לנו שמחה. קשה אפילו לנשום כשאתה שם ואנחנו פה. זה סיוט שאנחנו רק מאחלים להתעורר ממנו. אבל אנחנו לא מוותרים.

ראינו חטופים חוזרים. ראינו שזה אפשרי. אנחנו נמשיך להילחם, בשבילך ובשביל כולם, ואנחנו צריכים אתכם איתנו. כל אחד ואחת מכם נותנים לנו כוח. אתם התקווה. זה לא רק בשביל המשפחות שלנו, זה בשביל כולנו. לא נשתקם מהטראומה עד שכל החטופים, כולם, ישובו הביתה.

הכותבת היא בת דודתו של החטוף רום ברסלבסקי