"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
דעה

התשובה היא הדגל: עת לחדש את הברית הציונית

הציונות לא נועדה להיות פרק סגור בספר ההיסטוריה, היא נולדה כתנועת שחרור – לשיקום הרוח, לבניית ריבונות, לעיצוב עתיד • אבל כמו כל רעיון גדול, היא זקוקה לרענון

, עודכן
0השמעה
המשלחת על גדות הדנובה. צילום: ללא

בשבוע שעבר, על גדות הדנובה – אותה דנובה שספגה את דמם של יהודי בודפשט בשואה – עמדנו, משלחת ישראלית מגוונת, “משתתפי מסע מנהיגות רואה עתיד”, בעיר הולדתו של בנימין זאב הרצל. בין המשתתפים, המשקפים את הקשת החברתית והרעיונית של מדינת ישראל ,היו גם שני לוחמים , שלחמו באומץ באירועי 7 באוקטובר. בידיהם אחזו דגל מיוחד: הדגל שהונף על הכותל בידי הצנחנים ב-1967. אותו דגל הונף שוב, הפעם על אדמת אירופה, כקריאת התעוררות.

ארועי ה 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל שעדין מתחוללת מחייבת אותנו להכריע – עלינו לחדש את הברית הציונית. לא כזיכרון נוסטלגי, אלא כמשימה חיה, בועטת ומחייבת.

דגל ישראל, צילום: גדעון מרקוביץ

הציונות לא נועדה להיות פרק סגור בספר ההיסטוריה. היא נולדה כתנועת שחרור – לשיקום הרוח, לבניית ריבונות, לעיצוב עתיד. אבל כמו כל רעיון גדול, היא זקוקה לרענון, להתאמה למציאות משתנה. ובמציאות של ימינו – תחת איום מבחוץ ומשבר זהות מבית – נדרשת הכרעה מחודשת: האם נמשיך לבנות יחד, או נניח לחזון להתפוגג?

המשבר בין חלקי החברה הישראלית – שמאל וימין, חילונים ודתיים, מרכז ופריפריה, ישראל ויהדות התפוצות – אינו רק פוליטי. הוא תולדה של אובדן דרך, של שחיקה בערכים המשותפים. והרבה שואלים – בשביל מה כל זה?

והתשובה היא הדגל. לא כסמל ריק, אלא כמשמעות חיה. הדגל שהונף ב-67’ על הכותל, וב-2025 על הדנובה, מחבר בין שתי נקודות קצה של ההיסטוריה היהודית: השואה והתקומה. חורבן וגבורה.

הברית החדשה שעלינו לכרות אינה אחידות מחשבתית. היא מבקשת גמישות, מורכבות, והכרה בכך שהמפעל עדיין לא הושלם

הציונות של ימינו צריכה לדעת להחזיק את שניהם – את הכאב ואת התקווה. לזכור את השואה לא רק בטקסים, אלא כהבנה עמוקה של חשיבותה של מדינה יהודית חזקה, מוסרית ובטוחה בעצמה. להגן עליה לא רק מפני אויבים חיצוניים – אלא מפני אדישות, פילוג, והתרופפות הזהות.

הברית החדשה שעלינו לכרות אינה אחידות מחשבתית. היא מבקשת גמישות, מורכבות, והכרה בכך שהמפעל עדיין לא הושלם. כמו שאיחוד ירושלים חיבר מזרח ומערב, היום אנו נדרשים לחבר בין יהודים וערבים, דתיים וחילונים, שמאל וימין, ישראלים ויהדות התפוצות. לא כדי להסכים – אלא כדי להישאר ביחד.

שנת 2025 מסמנת נקודת מפנה. הדור שחשב שהציונות הושלמה, מגלה שהיא רק בתחילתה. שהמדינה קיימת, אבל חברת המופת – עוד לא נבנתה.

זה הזמן להניף את הדגל לא רק על גגות ומחנות צבא – אלא בלבבות. כהצהרת כוונות, לא כהכרזת ניצחון. אנחנו כאן, ואנחנו לא מוותרים – לא על החלום, לא על הזהות, ולא על החזון של הרצל למדינה יהודית חופשית, מוסרית ומשגשגת.

עת לחדש את הברית הציונית. לא מחר – היום.

הכותבת היא חברת הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית ויוזמת מסע מנהיגות רואה עתיד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר