התשובה היא הדגל: עת לחדש את הברית הציונית

בשבוע שעבר, על גדות הדנובה – אותה דנובה שספגה את דמם של יהודי בודפשט בשואה – עמדנו, משלחת ישראלית מגוונת, “משתתפי מסע מנהיגות רואה עתיד”, בעיר הולדתו של בנימין זאב הרצל. בין המשתתפים, המשקפים את הקשת החברתית והרעיונית של מדינת ישראל ,היו גם שני לוחמים , שלחמו באומץ באירועי 7 באוקטובר. בידיהם אחזו דגל מיוחד: הדגל שהונף על הכותל בידי הצנחנים ב-1967. אותו דגל הונף שוב, הפעם על אדמת אירופה, כקריאת התעוררות.

ארועי ה 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל שעדין מתחוללת מחייבת אותנו להכריע – עלינו לחדש את הברית הציונית. לא כזיכרון נוסטלגי, אלא כמשימה חיה, בועטת ומחייבת.

הציונות לא נועדה להיות פרק סגור בספר ההיסטוריה. היא נולדה כתנועת שחרור – לשיקום הרוח, לבניית ריבונות, לעיצוב עתיד. אבל כמו כל רעיון גדול, היא זקוקה לרענון, להתאמה למציאות משתנה. ובמציאות של ימינו – תחת איום מבחוץ ומשבר זהות מבית – נדרשת הכרעה מחודשת: האם נמשיך לבנות יחד, או נניח לחזון להתפוגג?

המשבר בין חלקי החברה הישראלית – שמאל וימין, חילונים ודתיים, מרכז ופריפריה, ישראל ויהדות התפוצות – אינו רק פוליטי. הוא תולדה של אובדן דרך, של שחיקה בערכים המשותפים. והרבה שואלים – בשביל מה כל זה?

והתשובה היא הדגל. לא כסמל ריק, אלא כמשמעות חיה. הדגל שהונף ב-67’ על הכותל, וב-2025 על הדנובה, מחבר בין שתי נקודות קצה של ההיסטוריה היהודית: השואה והתקומה. חורבן וגבורה.

הברית החדשה שעלינו לכרות אינה אחידות מחשבתית. היא מבקשת גמישות, מורכבות, והכרה בכך שהמפעל עדיין לא הושלם

הציונות של ימינו צריכה לדעת להחזיק את שניהם – את הכאב ואת התקווה. לזכור את השואה לא רק בטקסים, אלא כהבנה עמוקה של חשיבותה של מדינה יהודית חזקה, מוסרית ובטוחה בעצמה. להגן עליה לא רק מפני אויבים חיצוניים – אלא מפני אדישות, פילוג, והתרופפות הזהות.

הברית החדשה שעלינו לכרות אינה אחידות מחשבתית. היא מבקשת גמישות, מורכבות, והכרה בכך שהמפעל עדיין לא הושלם. כמו שאיחוד ירושלים חיבר מזרח ומערב, היום אנו נדרשים לחבר בין יהודים וערבים, דתיים וחילונים, שמאל וימין, ישראלים ויהדות התפוצות. לא כדי להסכים – אלא כדי להישאר ביחד.

שנת 2025 מסמנת נקודת מפנה. הדור שחשב שהציונות הושלמה, מגלה שהיא רק בתחילתה. שהמדינה קיימת, אבל חברת המופת – עוד לא נבנתה.

זה הזמן להניף את הדגל לא רק על גגות ומחנות צבא – אלא בלבבות. כהצהרת כוונות, לא כהכרזת ניצחון. אנחנו כאן, ואנחנו לא מוותרים – לא על החלום, לא על הזהות, ולא על החזון של הרצל למדינה יהודית חופשית, מוסרית ומשגשגת.

עת לחדש את הברית הציונית. לא מחר – היום.

הכותבת היא חברת הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית ויוזמת מסע מנהיגות רואה עתיד.