יש לי חלום — לראות את איתן הורן, גיסי, חוזר הביתה יחד עם עוד 57 חטופים, החיים לשיקום, והחללים לקבורה. יש לי חלום - לראות את המדינה שלי משיבה חיים ולא עוסקת בנקמה. יש לי חלום - ש-589 ימים של שבי, של חרדה, של דממה - ייגמרו בהחלטה אחת. החלום שלי הוא אפשרי, כולנו יודעים זאת, ורוב החברה הישראלית רוצה בכך - אבל זה לא מספיק לחלום.
היום אני באה לא לחלום, אלא לדרוש: שחררו את החטופים. הפסיקו את האשליה שנוכל להמשיך בלעדיהם, שרק לחץ צבאי יחזיר אותם ועוד שקרים כמו "הניצחון המוחלט" כי בינתיים כל מה שיש לנו זה החמצת המאה. די להרחבות קרקע בזמן שהאחים שלנו מעונים ומופקרים מתחת לאדמה.
בשבוע שעבר זכינו להגיד יחד: ברוך הבא עידן! רצינו להגיד לך סליחה, אתה גיבור ואנחנו אוהבים אותך! אבל אל נטעה. עידן לא חזר בגלל ממשלת ישראל. הוא חזר רק בזכות אזרחותו האמריקאית, ורק כי נשיא ארצות הברית פעל עבורו. ואנחנו, אזרחי ישראל? אנחנו עדיין מחכים שממשלתנו תילחם עבורנו, כפי שעידן, תמיר, מתן, איתי ועוד רבים נלחמו עבור המדינה בבוקר 7 באוקטובר.
כי יש הסכם לא כתוב בין המדינה לאזרחיה: שמי שנלחם למענה - יוחזר הביתה. שמי שנשבה - יינצל. המדינה הבטיחה, ואנחנו האמנו. יאיר, גיסי, שוחרר אחרי 498 ימים בשבי חמאס, אבל הוא לא חופשי באמת. הוא לא מסוגל להשתקם, עד שאחיו איתן, וכל שאר החטופים, יחזרו.
ובואו נדבר על “מרכבות גדעון”, קראתם לתמרון הקרקעי בשם תנ”כי. אבל גדעון לא יצא למלחמה כדי לכבוש, אלא כדי להציל. הוא לא המשיך להרחיב את המלחמה. הוא ידע מתי לנצור, מתי להכריע, ומתי לבחור בחיים.
אז מה שוות המרכבות, אם הן רק ממשיכות להרחיב ולהחריב את הקרקע — בזמן שאחינו כלואים מתחתיה? הם מופצצים וישנה סכנה ברורה לחייהם. מהי עוצמה, אם לא נעשה בה שימוש כדי להגיע להסכם שמחזיר את כולם?
אם לקחתם את שמו של גדעון, קחו גם את ערכיו. כי גדעון לא ניצח בכוח. הוא ניצח באמונה, באומץ ובבחירה הנכונה. ההיסטוריה לא תזכור מפות או כיבושים. היא תזכור את מי שהושאר מאחור, או את מי שהחזיר בהחלטה אמיצה. וזה לב הציונות: שאנחנו נדאג לבנינו, שאנחנו נשיב את אחינו, אם נפקיר אותם — נפקיר ונאבד את עצמנו.
אני מוקירה את חיילי צה״ל, גיבורים אמיתיים. אבל אי אפשר להמשיך לשלוח אותם לקרב, כשלא נעשה הכול כדי להשיב את מי שכבר נפלו בשבי. כמה עוד נקריב? כמה עוד ייפלו?
יש לי חלום, אבל יש לנו משבר, והוא לא ייפתר בסיסמאות, הוא ייפתר רק בהחלטה אמיצה - בהסכם שיחזיר את כולם הביתה.
אמש, צוות המשא ומתן הישראלי קיבל הנחיה לחזור מדוחא. אני קוראת אליכם, כאזרחית ישראלית שחרדה לקיומנו: אל תחזרו בלי הסכם. אל תחזרו בידיים ריקות. אל תחזרו בלי כולם. רק כשהם יחזרו, נוכל כולנו לחזור, רק אז נוכל לקום. נחזיר ואז נקום.
אני מבקשת, ואני גם מזהירה: אם תוותרו עליהם, ויתרתם על עצמכם. על עצמינו. אבל אם תשיבו אותם, נוכל לקום מן ההריסות ולהיבנות מחדש. כעם, כמדינה וכאומה שמקדשת חיים. שלנו ושל כל העמים שסביבנו ובכלל. כי יש לי חלום, אבל הגיע הזמן להתעורר, לעצור את המלחמה ולהחזיר את כולם בעיסקה, עכשיו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו