מקצין שריון לערבי מוסלמי: המשחק הפשוט שמחבר בין ישראלים

“נעים להכיר”: מיזם חברתי יוצא דופן שהופך את רכבת ישראל למרחב של היכרות אנושית

לקראת יום האחדות, שצוין לראשונה כיוזמה אזרחית לאחר חטיפת שלושת הנערים בקיץ 2014, הפך השנה לראשונה ליום ממלכתי בלוח השנה הישראלי. אבל יותר מזה – הוא הפך לסמל.

סמל של חיבור, אנשים, רעיונות, מעשים.
של בתי ספר, תנועות נוער, רשויות מקומיות, קהילות, עמותות ויחידים שמחליטים – דווקא עכשיו – לשבור את החומות.

“אנחנו לא מנסים לטשטש הבדלים”, מדגישה בת גלים שער, יו"ר עמותת "Sonshine" ואחת ממובילות היוזמה יחד עם בעלה אופיר. “להיפך – אנחנו רוצים שהגוונים השונים יפגשו, בלי פחד. שיראו אחד את השני באמת. כי רק ככה בונים מרקם חברתי אמיתי”.

מאות יוזמות יתקיימו ביום רביעי, 28.5 ברחבי הארץ – מפעילויות בכיתות, דרך סדנאות ועד שולחנות עגולים בין קהילות שונות. ברמת הגולן ובמגדל העמק, בבתי כנסת ובתחנות אוטובוס, בבתי ספר דרוזיים ובכיתות חינוך מיוחד.

את אחת היוזמות הנוגעות ביותר יזם גפן מאיר, בן 27 ממודיעין. הוא היה רק בן 16 כששלושת הנערים נחטפו, ודווקא התחושה הנדירה של סולידריות שהתעוררה אז – נצרבה בו חזק.

“הרגשתי שקרה פה משהו – שפתאום אנשים עצרו רגע בשביל מישהו שהם לא מכירים. ואז זה נגמר, והכול חזר לרעש ולשבר. אז החלטתי שאני רוצה להחזיק את הרגע הזה, איכשהו. לא רק לדבר על אחדות כשיש אסון”.

כך נולד המשחק “נפגשים על הדרך” – לוח עם שאלות פתוחות, קלילות אך נוגעות, שאנשים משחקים בו תוך כדי נסיעה. גפן התחיל לבד – פשוט הוציא את הלוח ברכבת, והציע לאנשים להצטרף.

“אני זוכר שישבתי עם קצין בשריון, ערבי מוסלמי וחילוני מהמרכז. אתה מרגיש באוויר את המתח בהתחלה. אבל אז הערבי מספר איך הוא לוקח את הילדים שלו לטיול כל שבוע, והקצין פתאום נמס. הוא אמר לי אחרי המשחק: אני לא רגיל לראות את הצד הזה. זה היה חזק”.

היום המשחק של גפן כבר מופץ במוסדות חינוך, בסמינרים, בכיתות ובארגונים. וביום רביעי הקרוב – גם ברכבת סבידור בתל אביב, כחלק מהפעילות הארצית של יום האחדות.

השנה, לראשונה מאז אישורו בכנסת של יום האחדות כיום ממלכתי, יוענק “פרס ירושלים לאחדות ישראל” בטקס חגיגי שייערך בבית הנשיא בירושלים, במעמד נשיא המדינה מר יצחק הרצוג. הטקס, שייערך בשבוע הבא, הוא יותר ממעמד סמלי – הוא רגע שבו מדינת ישראל הרשמית עוצרת כדי לומר תודה למי שפועלים בשטח, יום־יום, לחבר ולגשר.

בין מקבלי הפרס השנה: חמ”ל המילואימניקים של אפרת וחנוך דאום, ארגון ׳מסע׳ מבית הסוכנות היהודית
תיכון, עמל יאנוח־ג’ת, המחבר בין תרבויות ומחנך לקשר בין בני אדם, לא רק להישגים.
עמותת כהן, עיריית מגדל העמק, מיזם “דרך שירה בנקי” וארגון “מסע” – כולם דוגמאות חיות לכך שאחדות היא לא סיסמה אלא פרקטיקה יומיומית.

“הפרס הזה הוא לא פרס על כוונות טובות”, אומרת בת גלים שער. “הוא על עשייה. על אלה שלא מוותרים – לא על האמונה שלהם, ולא על הזכות של אחרים לחשוב אחרת”.

בשקט, בלי הרבה רעש, הפך יום האחדות ליוזמה שחיה באמת. לא רק בטקסים, אלא במה שביניהם. לא רק במילים, אלא בשאלות הקטנות שמישהו שואל את השכן שלו ברכבת. בשיחה בין תלמידה מבית שאן לילד מהמרכז. בחיבוק בין מילואימניק לסטודנט מוסלמי.

כי אחדות, בסוף, היא לא פרויקט. היא בחירה. יומיומית. ושבוע הבא – הוא רק תזכורת יפה לכך שכולנו עדיין יכולים לבחור בה.