סמ''ר דנילו מוקנו ז"ל, שנפל בקריסת מבנה בדרום רצועת עזה ושמו הותר הבוקר לפרסום, הובא היום (רביעי) למנוחות בבית העלמין בחולון. מוקנו, בן 20 מחולון, היה לוחם פחת"ק 51 בגדוד 82, עוצבת 'סער מגולן' (7). הוא הותיר אחריו הורים ושני אחים.
אחיו, אולג, נשא הספד קצר ברוסית על רקע זעקות ובכי. אביו יון אמר מעל קבר בנו בבכי: "תודה לאלוהים שנתן לי בן כזה. סליחה, דנילו. מסכן. למה לקחו אותו כל כך צעיר...?"
סא"ל הראל ורבר ספד: ברגעים אלו נבצר מרוב מפקדיך ורעיך לנשק ללוות אותך. התגייסת לשירות משמעותי לגולני. סייעת רבות לחבריך בעזה. הקפדת להיות חבר אמת, דאגת לכל הסובבים אותך לפני שדדאגת לעצמך. לא ויתרת הקפדת לבצע כל משימה בשקט, ביסודיות ובמקצועיות. אנו מתחייבים להמשיך עד שחרור אחרון החטופים והכרעת חמאס".
מפקדו לשעבר, שחף: "אנחנו נפרדים מאח אהוב, חבר לנשק. תודה על מי שהיית, תודה על הערכים והשורשים שהבאת מהבית. לעולם לא אשכח כמה הייתי גאה בך כשסיימת את מסע הכומתה. היית הלב של המחלקה, אח לנשק. דנילו, אתה חלק מהלב שלנו".
שי קינן, ראש עיריית חולון: "דנילו, גיבור ישראל. אנחנו נפרדים בכאב עצום. דני היה לוחם אמיץ שהקריב את חייו. צוותי ההוראה בבתי הספר סיפרו שדני ידע לכבוש את כולם, שהיה תלמיד הישגי. התעקש לשרת שירות משמעותי למרות שיכול היה להימנע ממנו. הוא שכנע את הוריו לחתום לו. דנילו לחם מתוך שליחות ואחריות, ללא היסוס, עד שנפל". להוריו אמר: "עיר שלמה עצובה ומזילה דמעה. דנילו לעולם לא ישכח".
סרגיי מרצ'נקו, חברו הקרוב של דנילו, סיפר ל"ישראל היום" בדמעות: "הוא היה ילד טוב, ילד מלאך. לא שתה, לא עישן, לא ראה עולם. הוא היה בן יחיד לאבא שלו, שבסוף השתכנע וחתם לו על הקרבי. הוא פחד מהמלחמה, כן - אבל אמר שזה למען המדינה. אמר ש'קשה, אבל סבבה, נלחמים'".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו