הכאוס בדרך: היום (רביעי) יחלו העבודות לחיבור מסילות קו הרכבת הקלה הירוק (משכונת גילה לקמפוס הר הצופים) בירושלים למסילות הקו האדום (זה הקיים) בנקודות ההשקה בין תוואי המסלול של השניים. המהלך יגרור השבתה חלקית של המקטע העמוס ביותר של הקו האדום למשך שלושה חודשים וחצי, זה שבין גבעת המבתר לתחנה המרכזית, החוצה את ציר יפו – הציר המרכזי בבירה.
מדובר למעשה על המקטע הכולל את תחנות גבעת התחמושת, שמעון הצדיק, שבטי ישראל, שער שכם, העירייה, יפו-מרכז, הדוידקה, מחנה יהודה והטורים. מרבית העבודות יימשכו במהלך היום, חלקן בלילה – ואף אחת מהן לא במהלך סופי השבוע.
במהלך חודשי ההשבתה, הקלה תפעל בחלקה הצפוני בין תחנת נווה יעקב לבין גבעת המבתר, כאשר בשאר המסלול יופעלו חלופות מסוגים שונים. בין החלופות הללו ניתן למנות ארבעה קווי שאטלים שיופעלו בחינם באזורי התחנות המבוטלות, וכן עיבוי התדירות והארכת המסלול של קווי אוטובוס קיימים בבירה – ממש כפי שקרה בהשבתה הקודמת לפני חודשים מספר, בעת תקופת הרצת הקו האדום המוארך על כלל מסלולו. למעשה, הפתרונות ברובם לא חדשים, והם מגיעים אחרי "פיילוט" שנכפה על הנוגעים בדבר בתחילת השנה, עם השבתת הקו האדום של הקלה למשך חמישה ימים. בחלק הדרומי שבין בית החולים הדסה-עין כרם לתחנה המרכזית, אגב, יופעל פעם בחצי שעה קרון רכבת אחד בלבד, שיכול להכיל עד כ-500 איש ברגע נתון – לצד החלופות הנוספות.
בתוך כך, במהלך התקופה שנפרסת על פני החופש הגדול וצפויה להיות צפופה ועמוסה במשפחות, בילדים שנמצאים בחופשה ובתיירים מבית ומחוץ, יופעלו שני חדרי מצב – אחד ששולט ברמזורים בעיר ושני שמנטר את פעילות התחבורה הציבורית בה. שני החדרים יפעלו כגוף אחד, וינסו להשתלט על העומס הצפוי במהלך החודשים הכאוטיים. לצד חדרי המצב יופעל מעין "צי צף" של כעשרה אוטובוסים שימתינו לאורך תוואי המסלול ב"כוננות קריאה" – באידאל, הסדרנים שיוצבו בשטח יפעילו את אנשי חדר המצב המאוחד, שישלחו את האוטובוסים הרזרביים למוקדי העומס במטרה להקל על גודש הנוסעים. הרעיון טריקי, כיוון שעם שליחת האוטובוסים למוקדי העומס – התנועה בהכרח תהיה פקוקה יותר. עם זאת, יודעי דבר מבטיחים כי פריסת האוטובוסים רחבה, ואלה ישלחו למספר מסלולים מגוון יותר, ולא לשניים-שלושה צירים בלעדיים כפי שקרה בהשבתה בתחילת 2025. על פי פריסת הכבישים הירושלמית-הנוכחית באזורים המדוברים, הדבר כמעט ולא מתאפשר; אולם מעניין יהיה לראות בחודשים הקרובים כיצד הפתרונות הללו יצאו אל הפועל.
הפסקת הפעילות הפעם רצינית הרבה יותר מאשר הטעימה שקיבלנו בחודש פברואר האחרון, זו שהשביתה 170,000 נוסעים בקלה מדי יום והעמידה עוד מאות אלפים בפקקים הקיימים ממילא. לצד התלונות המוצדקות של תושבי הבירה והמבקרים בה על אודות זמני ההמתנה הבלתי-נסבלים לחלופות ועד לצפיפות הלא-הגיונית באוטובוסים עצמם (תלונות שמזכירות את אלה על פעילותה הנוכחית של הרכבת הקלה, להן יש להקדיש פרק שלם בנפרד), אחת הביקורות המרכזיות שנשמעו במהלך חמשת ימי ההשבתה הייתה דווקא של בעלי העסקים על ציר יפו. אז, מספר בעלי עסקים סיפרו ל"ישראל היום" על כך שההשבתה מביאה בפועל לפגיעה אנושה בהכנסות של בתי העסק, שנאלצים לסגור את שעריהם בשעות מוקדמות כיוון שלקוחות פשוט לא מגיעים לחנויות. נזכיר כי מלבד הרכבת הקלה, בציר יפו עצמו לא עוברת תחבורה ציבורית למעט ברחובות הסמוכים אליו, דוגמת המלך ג'ורג', אגריפס, הנביאים וכו'. ״ניסיון העבר מלמד שהרשויות אינן נערכות כראוי להפסקת השירות", מציין יוסי סעידוב, מייסד ארגון נוסעי התחבורה הציבורית "15 דקות", שמותח ביקורת חריפה על כך שבציר יפו עצמו לא מתוכננת שום חלופה ראויה שתחזיק את בעלי העסקים מעל לקו המים. כבר בעבר, סיפר ל"ישראל היום" כי "מעבר לשיתוק התחבורתי, מדובר בשיתוק כלכלי אדיר. הרכבת הקלה החייתה את מרכז העיר, שמהווה היום את אזור התעסוקה הגדול ביותר בירושלים. רחוב יפו הוא הרחוב הכלכלי ביותר בירושלים והשני בישראל אחרי דיזינגוף בתל-אביב. לשם השוואה, זה כמו שיגידו שסוגרים את כביש מספר אחת לשבוע. ההבדל הוא אחד - ברחוב יפו נוסעים הרבה יותר אנשים ביום מאשר בכביש אחת".
"החלופות אינן מספקות ובאות על חשבון שירות האוטובוסים בשכונות, כך שכל תושבי העיר נפגעים", הוא מוסיף. "נוסעי התחבורה הציבורית ממתינים זמן רב בתחנות, נוסעים באוטובוסים צפופים שלא מקבלים עדיפות בכביש ונתקעים בפקקים יחד עם כולם. במקום זה, על עיריית ירושלים לקחת אחריות ולתת עדיפות לתחבורה ציבורית מהירה, אחרת ירושלים תיכנס לשיתוק תחבורתי וכלכלי״.
נראה כי אז, בתחילת 2025, תלונות בעלי העסקים לא היו בראש מעייניהם של בכירי עיריית ירושלים, שבשל הביקורת הציבורית הנרחבת שהוטחה בהם החליטו הפעם לקדם קיום פעילויות שונות על הציר, זאת במטרה למשוך מבלים – דוגמת שווקי פשפשים, ירידי מכירת ספרים, דוכנים לממכר מזון וכיוצאים באלה, על מנת למנוע את קריסתם של העסקים במקום. את אלון אליצור, בעל "בזאר אליצור" הוותיק ברחוב יפו שפועל כבר 50 שנה, ההבטחות על החייאת ציר יפו בזמן השבתת הרכבת לא מרגשות. מבחינתו, מדובר בהדבקת פלסטר על שבר: "ירושלים היא עיר ענייה שנסמכת מאוד על תחבורה ציבורית, בכל חתכי הציבור. המשוואה פשוטה – ברגע שאתה משבית תחבורה ציבורית, באופן אוטומטי אין לך עסקים, בטח כשאתה משבית את הציר המרכזי בעיר", הוא מציין.
"בהשבתה הקודמת, שארכה בסך הכל חמישה ימים, הפדיונות אצלי ירדו ל-20% ממה שאני מרוויח בשגרה, והמצב היה דומה אצל שאר בעלי העסקים פה. החנות שנסגרת ביום-יום בשבע וחצי, לפעמים שמונה, נסגרה פתאום בשעה חמש כי אין לקוחות. אני לא רוצה לדמיין לעצמי מה יקרה עכשיו, כשכל הציר מושבת ליותר משלושה חודשים, ואין הבטחה אמיתית מתי הוא יחזור וייפתח שוב לתנועה". בהמשך דבריו, הטיח אליצור ביקורת על התנהלות העבודות בפרויקט לאורך השנים: "לא סוגרים עורק תחבורה שכולם מסכימים שהוא המהותי בעיר, זה פשוט משהו שלא עושים. בעבר פנינו והתאגדנו נגד כל עבודות הרכבת, בסאגה שנמשכה מעל שמונה שנים. הבנו שגורמי המדינה לחצו על מערכת המשפט לפסוק נגדנו, כיוון שאם הבקשה שלנו הייתה מתקבלת הדבר היה יוצר תקדים בכל הארץ – כולל בכל הקשור לרכבת הקלה במרכז. פעם, בכנס של בעלי העסקים באזור, הבטיחו לנו שבשנת 24 הכל יעבוד חלק. השאלה שהיינו צריכים לשאול היא של איזו מאה, ה-21 או ה-22".
בשונה מתחילת 2025 בה נשאר אופטימי בשל משך זמן ההשבתה הקצר, אלון מתקשה להישאר חיובי הפעם. "אנחנו מבינים אם קורה פעם בשנה, למשל במרתון ירושלים שאנחנו לא טורחים לפתוח כי אנחנו יודעים שאין תזוזה. אבל עכשיו אנחנו נאלצים לצמצם פעילות לפרק זמן לא סביר, לעצור את הרכישות מהספקים, יש עסקים שכבר מפטרים עובדים שהולכים איתם שנים אחורה. אנחנו נושכים שפתיים ומקווים שהתקופה הזו תעבור, כשאנחנו יודעים שעסקים קטנים שנמצאים על התפר שבין איזון כלכלי לבין רווח פשוט לא יצליחו לשרוד". החשש מהפגיעה הכלכלית, אגב, לא רווח רק בקרב הסוחרים ברחוב יפו אלא גם אצל אלה שנמצאים בשוק מחנה יהודה, שהעידו על פגיעה בפדיונות במהלך תקופת ההשבתה הקודמת של הקו האדום של הרכבת הקלה בעיר. גם אצלם החשש הפעם מהותי, ובוועד הסוחרים מתכננים צעדי התמודדות פרקטיים להמשך.
בסיכום השיחה שלנו, מציע אליצור פתרון יצירתי במיוחד, שלא ישמח, בלשון המעטה, את אנשי המקצוע המנהלים את העיר בעלת שיעורי גביית הארנונה הגבוהים ביותר בישראל. "הפתרון היחיד בכל סוג של עבודה כזו הוא מתן פטור גורף של 100% מתשלומי ארנונה לכל מי שנמצא על קו הרכבת. מבחינתנו, אם העירייה תוריד את הארנונה אז שתעבוד גם עשור. חור גדול ועמוק בכיס הוא הדבר היחיד שיכול להציק למוסדות התכנון והביצוע. בינתיים, אף אחד לא פנה אלינו והוראות הקבע שלנו ממשיכות לזרום. זו מלחמה בטחנות רוח", מצטט את דון קיחוטה, ומוסיף: "אני מציע שבעירייה ירדו קצת ממגדל השן בו הם נמצאים. אני מזמין את ראש העיר משה ליאון להגיע ולעבוד אצלי שבוע, שיבין את הקושי וייפגש בצורה אינטנסיבית עם קהל האנשים שמגיע. רק בדרך הזו הוא יבין עד כמה לסגור נתיב תחבורה שכזה מהווה גזר דין מוות לעסקים שמבקשים להתפרנס. אי-אפשר למרר את חיי האזרחים ולבוא אחרי חצי שנה כדי לגזור סרט על התקדמות של עשרה מטרים, על חשבון האזרחים הפשוטים. אולי פשוט עדיף להוריד את המשכורות של בכירי העירייה ל20% ממה שהם רגילים להרוויח, כי כשיורד גשם הוא יורד על כולם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו