נתניהו, נכשלתם - פנו את הדרך למי שיצליח להחזיר את החטופים

אחי, אבינתן אור, נמצא בשבי חמאס כבר 591 ימים. 591 ימים שהוא לא בבית. לא מחייך, לא שומע את הקול שלנו, לא חופשי. 591 ימים שבהם מדינת ישראל נכשלת במשימה הכי בסיסית שיש - להחזיר את הבנים שלה.

הפעם האחרונה בה נפגשנו היה ביום הולדת שלוש של שי, הבת שלי, אצלנו בבית. שי חוגגת חמש עוד מעט! אח שלה שגב סיפר לנו שהפחד הכי גדול שלו, זה לשכוח איך אתה נראה, איך נשמע הקול שלך. והראל, הגדול, הפך פעיל חברתי בנושא החטופים.

לאיזה מציאות הגענו? אלו החיים שמגיעים לנו? אנחנו דורשים עסקה, עכשיו. עסקה שתחזיר את כולם – לא שלבים, לא סלקציות, לא "מי שיותר קל". כל חטוף הוא עולם ומלואו, כל משפחה חיה על הקצה, ולא - לא נסכים לעסקה שתשאיר אף אחד מאחור. די למסמכים, לדיונים אינסופיים, ל"התייעצויות", הם לא מספרים - הם אנשים. הם ישראלים. הם אנחנו.

וצריך לומר את זה בקול רם וברור: המלחמה הזו לא מחזירה את החטופים, היא מסכנת אותם. היא מרחיקה את הרגע שבו הם יחזרו. אין מטרה חשובה יותר מהחזרתם, אין ערך מוסרי גבוה מזה.

הגענו לנקודת מפנה - הזדמנות המאה, או החמצת המאה. מהלך אזורי נרחב, או שקיעה בבוץ העזתי. החטופים והחיילים שלנו, או עוד הותר לפרסום.

והאחריות – יש לה כתובת: ראש הממשלה בנימין נתניהו וחבורתו. נכשלתם ב־7 באוקטובר, ואתם ממשיכים להיכשל - כל יום - כבר שנה וחצי. די. קחו אחריות. תתפטרו. כמו ראשי מערכת הביטחון – גם אתם צריכים לפנות את מקומכם. זו לא אמירה פוליטית. זו אמירה ערכית שטוענת "נכשלתם - קחו אחריות ולכל הפחות תתפטרו". 58 אזרחים שלכם, מחכים לכם שתצילו אותם כבר יותר משנה וחצי ואתם לא מצליחים - אז פנו את הדרך למי שכן יצליח.

ואנחנו, הציבור, לא עוצרים. תזכירו את החטופים בכל מקום. בעבודה, בבתי הספר, בבתי הכנסת, במחאות, אל תיתנו לשכחה לחדור. המאבק הזה שייך לכולנו, והוא לא ייגמר עד שכולם בבית.

ולאבינתן אני רוצה להגיד - אנחנו נלחמים בשבילך! אתה לא לבד, אתה לא שקוף. אנחנו נמשיך, לא נשתוק, לא נוותר. אנחנו נחזיר אותך הביתה.