נכי צה"ל בצעדה השנתית למען ישראל בניו יורק: "רוצים להפוך את הפציעה לדבר ערכי"

רס"ל נועה עטר מסיטה את שערה לאחור. מבלי לשים לב היא מלטפת את רגלה, שנפגעה קשה מפגיעת כדור ושמקשה עליה את ההליכה.

יותר משנה חלפה מאז הפציעה, ונועה כבר אחרי שיקום אינטנסיבי. היא מתמודדת עם כאבי תופת שמגיעים לעיתים קרובות מדי, ועם געגועים לאימוני הריצה שעליהם הקפידה עד הפציעה. אבל כל הכאב הזה לא מצליח להוריד את החיוך המבויש שלה מהפנים.

"אנחנו צריכים להבין שצריך לעבוד בשביל לחיות במדינה שלנו", היא נחרצת. "זו מדינה מורכבת, אבל יכול להיות פה עתיד טוב יותר, ואנחנו נלחמים בדיוק בשביל זה".

נועה היא אחת מ־18 הפצועים והפצועות של צה"ל וכוחות הביטחון שהגיעו לניו יורק, כחלק ממשלחת של ארגון נכי צה"ל, כדי לפגוש את הקהילות היהודיות וגורמים נוספים. היום הם ישתתפו בצעדה השנתית של הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה (JFNA), והשנה אפילו יובילו אותה. ככה זה, בעיקר בשנת מלחמה: הפצועים סוף־סוף מקבלים את הכבוד המגיע להם.

"לא תמיד אנשים יודעים להעריך את העבודה שלנו", אומרת נועה בשקט, "אבל חשוב לי שיידעו שהמשטרה נותנת המון. במשך תקופה ארוכה עבדנו קשה מאוד, נתנו מעצמנו המון, וכן - חלק מאיתנו שילמו בגופם".

היא בת 24 מירושלים. כבר שנתיים וחצי היא במשטרה, כשוטרת במחוז ש"י. ב־6 באוקטובר 2023 היא סיימה קורס סיור, וב־7 באוקטובר כבר נכנסה במהירות לתפקיד. ביום חמישי 16 בנובמבר, ב־9:00 בבוקר, היא היתה בסיור כשמחבלים פתחו בירי במחסום המנהרות על כביש 60. התוצאות היו קשות: רב"ט אברהם פטנה, לוחם המשטרה הצבאית, נרצח, וחמישה נפצעו.

עשר שניות של ירי

היא זוכרת איך ראתה את הנהג נוסע לאט ליד המחסום, את האדם שלידו דורך נשק מאולתר, ואת קולות הירי. "אני והצוות שלי באנו למחסום המנהרות במקרה, אנחנו לא עומדים שם בדרך כלל. ואז התחיל הירי. זה לקח אולי עשר שניות, והכוחות בשטח הצליחו לנטרל אותם ולמזער את הנזק, אבל היו לא מעט פצועים.

רס"ל נועה עטר, בת 24 מירושלים, שוטרת במחוז ש"י, נפצעה בפיגוע בכביש המנהרות: "ישבתי בכיסא גלגלים. היה קשה, אבל ידעתי שמכאן אפשר רק לעלות"

"נכנסתי למוד פעולה ורצתי לטפל בפצועים. לא הרגשתי כאב, הייתי חדורת מטרה. כשכרעתי כדי לטפל באחד החיילים ראיתי שאני מדממת מהרגל. כשאת בתפקיד, אין לך אפשרות לא לקבל אחריות על הפצועים. הייתי צריכה להיות בערנות מוחלטת, ואחר כך לטפל בפציעה שלי - שהתברר שהיא יותר חמורה משחשבתי".

נועה נפצעה בכף רגלה מחדירת כדור ואיבדה דם רב. היא פונתה להדסה עין כרם, שם טופלה ואושפזה במשך כחודש וחצי. במשך כחצי שנה נוספת היא נשארה בשיקום יום, ועברה טיפולי פיזיותרפיה, הידרותרפיה וכדומה.

"כדור בעצמות כף הרגל זה לא נעים - אבל יש לי רגל, וזה הרבה", החיוך שלה שובה. "השיקום לא היה פשוט. תקופה ארוכה ישבתי בכיסא גלגלים, ואחר כך נעזרתי בקביים. היה קשה נפשית. הראש לא השתחרר מהמחשבה שאני בשיקום ובחוץ מתנהלת מלחמה, אבל לאורך כל הדרך ידעתי שמכאן אפשר רק לעלות".

עד היום היא מתמודדת עם פגיעה בעצמות ובעיות בעצבים וסובלת מכאבים. לריצות הארוכות, 50-60 ק"מ בשבוע, היא עדיין לא חזרה, אבל נועה מנסה למצוא תחליפים ושיקום בבית הלוחם של ארגון נכי צה"ל.

"קיבלתי את החיים שלי במתנה", היא אומרת. "יכולתי לספוג פגיעה הרבה יותר קשה. מהרגע שבו נפצעתי, כל הזמן היו סביבי אנשים של בית הלוחם, של ארגון נכי צה"ל ושל המשטרה. הרגשתי שיש מי שדואג לי. מצאתי את המקום שלי בבית הלוחם. היתה לי אופציה לשחות או להתאמן בכיף, להרגיש שייכת, וזה נתן לי המון.

"אני חושבת שכל אחד מאיתנו, הלוחמים שמגיעים לבית הלוחם, חזק בפני עצמו, אבל יש משהו בתחושת הביחד שעוזרת לנו להתמודד עם הדברים טוב יותר. כל אחד מאיתנו יוצא מהאירוע שבו הוא נפצע עם צלקת אחרת, פיזית או נפשית, וביחד אנחנו מבינים זה את זה.

"חשוב לדעת שיש לא מעט נשים במערך הלוחם, ושהן נותנות מעצמן לא מעט ונלחמות על הארץ הזו. מבחינתי, לבוא כאישה למשלחת כזו זה זכות גדולה, שמראה שגם לנשים יש מה לתת".

מסר של תקווה

החבר'ה במשלחת כבר מדברים באותה השפה. לוחמים ולוחמות שסיכנו את חייהם, שאיבדו חברים, שנלחמו על החיים. חלקם גוררים רגליים, חלקם בכיסא גלגלים, חלקם מתעוררים בלילות מסיוטים - אבל לכולם חשוב להעביר את מסר התקווה: שאפשר וצריך להסתכל קדימה.

"אנשים אומרים שהחיילים אכזריים, ואז הם רואים אותנו ומבינים קצת יותר את המורכבות של הדברים", אומר רס"ל (מיל') עידו קדנר. על רגלו השמאלית יש סד המסייע לו גם בריצות קצרות. בלעדיו הוא מתקשה אפילו בהליכה. בן 28, תל־אביבי שלומד להתמודד עם החיים מחדש.

"הפציעה שלי נראית לעין, אז אני לא צריך לצעוק שאני פצוע. אבל אני מספר על הפציעה כדי להעביר ערך טוב. להגיד שכן, קרו לנו דברים נוראים, ונהרגו לנו חברים ואנחנו עושים הכל לזכרם. אנחנו רוצים להפוך את הפציעה שלנו לדבר ערכי".

רס"ל (מיל') עידו קדנר נפצע ממטען בחאן יונס. "הבנתי שהתרומה שלי היא בחזית ההסברה. לספר את הסיפור שלי, שלנו, בהקשר הנכון"

עידו הוא אחד הפצועים קשה ביותר מהפיצוץ במסגד בחאן יונס בנובמבר 2023. שישה לוחמים נפצעו בפיצוץ, וארבעה לוחמים במילואים נהרגו: רס"ן משה ידידיה לייטר, רס"ר מתן מאיר, רס"ם יוסף חיים הרשקוביץ ורס"ר סרגיי שמרקין.

עידו זוכר שהם נכנסו למסגד ולא מצאו אף פיר בסריקה. "באנו לטהר את הקומה ממחבלים, ופתאום הפעילו עלינו מטען. הפיצוץ קרה מהר מאוד, ולא הספקתי להבין מה קורה. אני זוכר שפתחתי את העיניים והבנתי שאני חי, אבל מאוד כאב לי בצד שמאל. מתברר שהייתי קבור עד גובה המותניים תחת ההריסות. הבנתי שאני לא מצליח להזיז שום דבר בגוף, והחלטתי לא לצעוק ולא לזוז, אלא לחכות בשקט. אחר כך ראיתי איך מזיזים ממני בלוקים כדי לפנות אותי".

עידו פונה לביה"ח שערי צדק בירושלים, ושם התגלה שהוא קרע את העורק הראשי. אחרי שהסבירו לו את מצבו הרפואי, חברו ליחידה נכנס לחדר, ויחד עם פסיכיאטר מבית החולים סיפרו לו מה עבר על חבריו.

"זו היתה הדפיקה בדלת שלי", הוא שקט. "הרבה בשורות במכה. בכיתי לא מעט, כי קשה להתמודד עם זה, אבל לא היתה לי ברירה חוץ מלהשלים עם המידע הזה. להבין מה קרה שם, לי ולחברים שלי. כמעט חצי שנה הייתי מאושפז, והיה לי מאוד קשה מנטלית, עד שהבנתי שאני חייב לקום. לפני הפציעה הייתי רץ מרחקים ארוכים, ואפילו התאמנתי למרתון. אחרי הפציעה לא יכולתי לרוץ. ואז הבנתי שחלאס, אני לא יכול כל הזמן להתעסק בכמה רע לי ומה אין לי.

"אני חושב שזה שלב שמגיע לכל פצוע. כשאתה בשלב הזה, אתה מוצא את המקום בבית הלוחם. מבחינתי זה המקום הכי טוב לשיקום. כשכולם באותו מצב, מי פחות ומי יותר, אומרים לך 'טוב, קרה לך משהו רע - אבל יאללה, הלאה'. לא מתמקדים בטרגדיה, וזו נקודת חוזק מאוד גדולה של המקום".

תרומה בחזית ההסברה

עידו התחיל להתאמן ברכיבה באופניים. בתחילה באופני יד, ולאחרונה עבר לאופניים רגילים. הוא חזר לעבוד, חזר לנשום, אבל מאז נפצע הוא שם לו למטרה להסביר ברחבי העולם על הלחימה בישראל.

"אני לא יכול להילחם, והצוות שלי ממשיך בלעדיי. אני הייתי בבית החולים, והם בעזה. אני הייתי בשיקום, והם בצפון. אז הבנתי שהתרומה שלי היא בחזית ההסברה. לספר את הסיפור שלי בהקשר הנכון, להסביר מה ראיתי בעיניים שלי בשטח, ולמה ישראל פועלת כפי שהיא פועלת בלחימה. מבחינתי זה כבוד גדול להצטרף למשלחת כזו, ויש לנו אחריות מאוד גדולה כמי שמייצגים את ישראל".

עו"ד עידן קלימן, יו"ר ארגון נכי צה"ל, מכיר היטב את הקושי בלהתמודד עם פציעות ולייצג את ישראל בעולם. גם הוא נפצע בעזה כשהיה בן 19, ומאז הוא יושב בכיסא גלגלים. עידן יודע שהמשלחת הזו היא ייצוג של דור שלם שנפצע ולא ויתר.

עו"ד עידן קלימן, יו"ר ארגון נכי צה"ל: "מאז אוקטובר 2023 הצטרפו אלינו יותר מ־17,600 פצועות ופצועים - כ־2,900 מהם מתמודדים עם פציעה משולבת של גוף ונפש"

"זו זכות להוביל את צעדת הפדרציות", הוא מתגאה, "אבל זו גם אחריות לספר את הסיפור שלנו. מאז אוקטובר 2023 ועד היום הצטרפו אלינו יותר מ־17,600 פצועות ופצועים. מדובר בגל הפציעות הגדול בתולדות המדינה - ורובם המכריע הם צעירים בני 18-30, בתחילת חייהם.

"אחד מכל שניים מתמודד עם תגובה נפשית, וכ־2,900 מהם מתמודדים עם פציעה משולבת של גוף ונפש. אנחנו מחויבים להם בכל תחנות החיים, מבלי לשכוח מאחור את הפצועים הוותיקים ואת חלוצי הארץ.

"כיום הארגון הוא המסגרת היחידה שמלווה את הפצועים, עם בתי לוחם, ספורט, שיקום פיזי ונפשי, פעילויות למשפחות וליווי אישי לשנים קדימה. דור העתיד הזה צריך הליך שיקום מכובד, שלם, מקצועי ואנושי. הם בתחילת הדרך, ואסור לנו לתת להם ללכת בה לבד".