צפיתי אתמול בתמונות השיבה הביתה של עידן אלכסנדר. והשוויתי בין התמונה שלו לפני שנפל בשבי, לבין אלה מאתמול - ובעיקר התעכבתי על העיניים. עיניים, שבתמונה מלפני השבי היו עדינות, מבוישות, רכות, טובות, אבל בעיקר: אורות. והבטתי בזו מאתמול, וגם הפעם התמקדתי בעיניים, ואלה נראו שונות בתכלית. אפורות, מצומצמות, מבוהלות, עצובות, אבל בעיקר: כבות.
הניצוץ, אותו אור שיש בעיני כל מי ש, ובכן, לא ביקר בגיהינום, האור הזה מת בעיניו של עידן. ואפשר היה רק לדמיין - מתוך חלחלה ושברון לב - מה עבר על האיש הצעיר והעדין הזה במהלך השנה ושבעה החודשים האלה בחייו. איזה ייסורים סבל ופגש הגוף, ואיזו מהלומה איומה הונחתה על הנפש. ובאמת שאיש מאיתנו לא יוכל לעולם להבין - לא משנה כמה סיפורים של שורדי שבי נשמע - מה באמת מתחולל שם, בתופת, ומה באמת עבר עליהם שם, במחילות הגיהינום, ואיזו צריבה איומה נצרבה בבשרם ובנפשם.
וחשבתי על זה שבעוד אנחנו מנהלים את הקטטה הפנים-ישראלית המאוסה והמתישה הזאת בינינו - הם עוברים שם עוד יום של גיהינום ועוד יום; ועוד אור כבה בעיניים, ועוד נשמה נקרעת לגזרים ומושחתת כך שאולי לא ניתן יהיה לשקמה ולתקנה לעולם. וחשבתי על זה שזה מטורף, פשוט מטורף, שהדבר הזה נמשך כבר הרבה הרבה הרבה יותר מדי זמן, ושאנחנו, כעם וכמדינה, מרשים לדבר הזה להימשך, ועוד מרשים לעצמנו לחוות על זה דיעה פוליטית, או צבאית, כאילו שהעניין הזה הוא באמת פוליטי או צבאי. והוא לא. הוא מזמן מזמן מזמן לא.
ועם כל הכבוד לנתניהו ולבן-גביר ולסמוטריץ׳, גם אנחנו יכולים לעשות יותר. להשמיע קול גדול ונחרץ ותובעני והחלטי יותר - ובעיקר, לצאת רבים בהרבה לרחובות, ולזעוק: "את אחינו אנחנו מבקשים", ולעדכן את הממשלה הזאת שאנחנו רבים מאד ונחושים מאד, לשים לטירוף המסויט הזה סוף. בכל דרך שהיא. כי אם אנחנו מרשים לעצמנו לעמוד מנגד כאשר עיני האחים שלנו כבות שם במחשכים, בל נתפלא אם גם אורנו ידעך ויאפיר ויידהה עד שייכבה.
ואני מדבר על אורנו הלאומי ואורנו היהודי. האור הזה, שהופך אותנו לעם סגולה ולמדינה שהיא נס גדול. האור הזה ידעך אם נשכח את חובתנו המוסרית העמוקה להשיב את האחים שלנו הביתה. ועד שהם לא ישובו - הכתם הזה, שעל הממשלה והמדינה, אבל גם על הציבור - לא יימחה. ואולי לא נוכל למחות אותו בכלל לעולם, גם אם נתאמץ מאד. ולכן, עלינו לצאת מעורנו, כל אחד ואחת, כדי להשיב למקום הזה את האור. והאור הזה ימשיך לנצוץ כאן, רק כאשר נשיב את כולם הביתה, ואת האור לחייהם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו