וולקאם עידן, דווקא באנגלית: כי מעל הכל מרחף "אבל" גדול
עידן אלכסנדר שוחרר משבי חמאס לאחר 584 ימים - בלי טקסים, בלי מדים, ללא שחרור מחבלים • "מי ילחם על החטופים שלנו שנחטפו מהאדמה שלנו, אם לא מדינת ישראל? • נשיא ארה"ב יוצר עסקה על אזרחיו, ללא מעורבות ישראלית • אבל עידן כאן ו-58 חטופים לא
,עודכן
0השמעה
הלב דופק דופק דופק. ממש גבוה. נראה שמבחוץ מרגישים את הדפיקות. ישששששש, עידן בבית! משתחררת צעקה, ואת מחכה לראות שזה אמיתי. שהילד המתוק הזה עם העיניים הטובות, החייל האמיץ הזה שהשאיר את כל ארה"ב מאחור כדי להילחם על חתיכת האדמה הזו שלנו, שורד את השבי וחוזר הביתה. הביתה.
על אלכסנדר בשיחה ראשונה עם בנה, סמ״ר עידן אלכסנדר, בנקודת הקליטה הראשונית// דובר צה"ל
כמו שאנחנו מכירים מהשחרורים הקודמים, התקשורת ביום שידורים מיוחד מהבוקר, רק שהפעם מישהו אחר שולט על האירוע. אמא ואבא ואחים שטסים במיוחד מארה"ב כדי להגיע לרעים ולבית החולים, אמא ואבא ומשפחה בחצור שהיו הוריו המאמצים. וזה מגיע. הפעם בלי טקסים מיותרים, מלבד המתנה מורטת עצבים. 584 ימים, ועוד כמה שעות כשכל דקה היא כמו נצח.
ואז הוא מגיע. בעיכוב כמו שרק המרצחים יודעים לעשות עד הרגעים האחרונים. רכב לבן עם צלב אדום, האנשים הכי טובים בעולם של צה"ל שמקבלים את פניו, וישר לידיים של אמא.
התמונה הראשונה, אלוהים, התמונה הזו. עידן עם העיניים הטובות, הולך על הרגליים. היו שם מחבלים. היו כלי נשק. אבל הוא בלי מדים, למרות שלכולם ידוע שמדובר בחייל צה"ל. בלי "שקית הפתעה" מגוחכת שראינו בשחרורים קודמים. בלי תמורה של שחרור מחבלים. עידן בבית.
וולקאם עידן. סליחה שזה לקח כל כך הרבה זמן. מצדיעים לך, אתה יודע. שהחזקת, שעמדת. שאתה על הרגליים. אתה בבית!
וולקאם. ולא סתם אנחנו מברכים באנגלית. אתה הרי מכאן, בן גרעין צבר, יודע עברית משופשפת. אבל היום מברכים בוולקאם. כי מעל הכל מרחף אבל (AVAL) גדול. נשיא ארה"ב יוצר עסקה על אזרחיו, ללא מעורבות ישראלית. גם לו זה לקח זמן, אגב. אבל עידן כאן ו-58 חטופים לא.
לאחרונה ראיינתי את משפחתו של הדר גולדין שנפל בשבי ב-2014. לאה, אמא של הדר, הקפידה כל הזמן להגיד שהדר הוא תמצית הישראליות. קצין, מלח הארץ, ללא אזרחות זרה. למה צריך להדגיש את זה, שאלתי, ומסתבר שהתשובה ברורה מאליה. מי ילחם על החיילים שלנו, על החללים שלנו, על חטופים שלנו שנחטפו מהאדמה שלנו, אם לא מדינת ישראל? התשובה אצלכם. יש לנו עוד 58 חטופים. מעטים בעלי אזרחות אמריקאית. ואנחנו חייבים חייבים חייבים להילחם עליהם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנובת-חן אפשטיין אליאס
בת-חן אפשטיין אליאס נשואה +4 בעלת תואר ראשון בתקשורת ומנהל עסקים מהמכללה למנהל, בוגרת קורסים בכתיבה ועריכה עיתונאית. בעלת ותק של מעל 15 שנה בעיתונאות, ככתבת ועורכת. מ-2011 כתבת בכירה במוסף שישבת. סיקרה בין השאר תחומים מוניציפאליים, חינוך ובריאות. פרסמה כתבות שהשפיעו על סדר היום הציבורי, כגון הצורך בשיפור זמני המתנה לקביעת תור לרופאים מומחים, חוסר המוכנות של ישראל לגל הקורונה השני, עדויות של נשים שיצאו מכתות ונפגעות תקיפה מינית ועוד. "אירוע שהותיר בי חותם גדול היה מבצע 'צוק איתן'. זכיתי לראיין את אל"מ שי סימן טוב, שנפצע קשה במבצע ונותר משותק מהצוואר ומטה. לאחר שיקום ארוך הוא חזר לצבא, ואף הדליק משואה ביום העצמאות. זכיתי גם לספר את סיפורה של שרית וענונו, שאיבדה את בנה הבכור בן ז"ל במבצע, ואחותו התגייסה בעקבותיו לגולני. שנתיים לאחר נפילתו של בן ראיינתי אותה שוב - כששרית ילדה בת נוספת, את יעל המדהימה. גם את סיפורו של פגוע הראש יהודה הישראלי סיפרתי פעמיים. פעם דרך משפחתו כשעוד היה מחוסר הכרה, ופעם בתוך הליך השיקום, כשהוא כבר תיקשר בעצמו".
