הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה באר שבע אישרה לאחרונה תוכנית להקמתם של חמישה יישובים חדשים במהלך שנת 2025, בין הערים באר שבע לדימונה. תוכנית זו מגיעה כהשלמה לפרויקט יישובי מבואות ערד, שאכלוסם צפוי להתחיל בשנתיים הקרובות. התוכנית החדשה היא פרי עבודה של אנשי התכנון האזורי בחטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית העולמית ומשרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות, והיא מסמנת שינוי תפיסה משמעותי במדיניות התכנון של מדינת ישראל.
יואל ריבלין, מתכנן אזורי בחטיבה להתיישבות, הסביר את התועלות הגלומות בתוכנית: "במשך עשרות שנים, מרבית האוכלוסייה בישראל התרכזה באופן כמעט בלעדי בשפלת החוף. התוכנית הזו נועדה לתקן את העיוות הזה על ידי פיזור אוכלוסין נכון יותר ברחבי הארץ. הקמת היישובים החדשים תחזק את הפריפריה, תיתן מענה לצורך הגובר בדיור ותחזק את הריבונות הישראלית בנגב".
גאל גרינוולד, יו"ר החטיבה להתיישבות, הביע את התרגשותו מהאישור הראשוני: "זהו רגע חשוב עבור הנגב ומדינת ישראל כולה. הקמת חמישה יישובים חדשים היא הבעת אמון בעתיד האזור ובפוטנציאל הטמון בו. אנו מאמינים שהיישובים הללו יביאו לצמיחה דמוגרפית, כלכלית וחברתית משמעותית לנגב".
שינוי תפיסה בחטיבה להתיישבות
יש לציין כי במשך שנים, משיקולים כלכליים ואקולוגיים, מדינת ישראל מיעטה בהקמת יישובים חדשים והעדיפה להתמקד בעיבוי יישובים קיימים. התוכנית הנוכחית, יחד עם יישובי מבואות ערד, מסמלת שינוי תפיסה אותו מובילה החטיבה להתיישבות, מתוך הבנה כי חיזוק הפריפריה מחייב גם הקמת קהילות חדשות.
כעת, התוכנית צפויה לעבור לאישור של מועצת התכנון הארצית. בחטיבה להתיישבות מקווים כי בתוך כחצי שנה יתקבל האישור הסופי מממשלת ישראל, וניתן יהיה להתחיל בעבודות ההקמה של היישובים החדשים. אישור התוכנית יהווה צעד משמעותי בחיזוק הנגב ומימוש הפוטנציאל האדיר הטמון בו.
תגובת המועצה לכפרים לקידום היישובים החדשים בכביש 25: "מדינת ישראל צריכה להחליט אם היא דמוקרטיה או אתנוקרטיה. אם היא אתנוקרטיה שבה האזרחים היהודים שווים יותר מאזרחים ערבים - התוכנית הגיונית, אף שתישא מחיר כבד בהעמקת הפערים והמתיחות הבין-גזעית בנגב. במקרה כזה גם מובנת מטרת התוכנית להביא 'לפיזור אוכלוסייה (יהודית) במרחב', בעוד שמגורי האוכלוסייה הבדואית 'בפזורה' מתוארים כסכנה וככישלון.
"אך אם ישראל היא דמוקרטיה, קודם להקמת היישובים החדשים יש לנהוג בהתיישבות העובדת הבדואית כפי שנוהגים בזו היהודית. כלומר, להקים מועצות אזוריות בדואיות על כ-600 אלף דונם, שבהן יתגוררו בכפרים מוסדרים כ-135 אלף תושביהם, בצמוד למשקי עזר שיזניקו אותם בסולם החברתי-כלכלי – אף שהשטח לתושב בהן עדיין יהיה קטן פי שישה מהממוצע במועצות האזוריות היהודיות בצפון-מערב הנגב.
"רק צדק וסגירת פערים כלכליים יפחיתו את העוינות, המרמור וגם הפשיעה, יגדילו את ההשכלה ותחושת השייכות, וישפרו את היחסים בין הקהילות. הטענה במסמכי התוכנית שהקמת היישובים תצמצם את 'היבדלות' האוכלוסייה הבדואית היא שיח אורווליאני להצדקת מדיניות גזענית".
