המודיעין, המלכודת והחלל שגורלו לא נודע: קרב סולטן יעקוב מטלטל את ישראל

קרב סולטן יעקוב נערך ב-10-11 ליוני 1982 במהלך מלחמת לבנון הראשונה, והתנהל בין כוחות צה"ל לצבא סוריה על צומת דרכים מדרום לכפר סולטן יעקוב בבקעא שבלבנון. ביום החמישי למלחמה קודם לכניסת הפסקת האש לתוקפה, הוחלט שצה"ל ישתלט על שטחים שולטים על כביש ביירות דמשק, וביניהם הצומת האסטרטגית למרגלות הכפר סולטן יעקוב.

מפקד הגיס של הגזרה היה אביגדור (יאנוש) בן גל, סגנו היה אהוד ברק וראש מטה הגיס היה עמרם מצנע. ביצוע המשימה הוטל על אוגדה 90 שכללה שלוש חטיבות שריון וחטיבת חי"ר. בעקבות מידע מודיעני שגוי שהאזור יחסית "נקי" מכוחות סוריים (יש סברה שטוענת שהמידע על כוחות הסוריים שכן שהו באזור לא הגיע ליעדו), החלו הכוחות סמוך לשעה 20:00 לנוע כיוון הצומת. לאחר חצות הגיעו הכוחות לאזור, כאשר משימת הפריצה ליעד הוטלה על גדוד המילואים 362, שהוקם כמה שנים קודם לכן.

באותו זמן השלימו הכוחות הסוריים לאחר נסיגתם קודם לכן, את קו ההגנה השני שלהם במשולש הכבישים של צומת הדרכים וברכסים שמסביב לו. בשעה שהכוחות הגיעו לאזור הצומת הם כותרו מבלי שיידעו על ידי הצבא הסורי, ולמעשה נמצאו בתוך מלכודת. במשך כמה שעות נורתה עליהם אש כבדה ממספר מקורות ירי, תוך שהאויב מנצל את מצבו הטופוגרפי.

לאחר קרבות קשים שהתחוללו במשך כל הלילה, נסוג הגדוד בחסות ירי ישראלי ארטילרי כבד, זאת לאחר שניסיונות קודמים לחילוצו כשלו. בגלל חוסר התיאום בין הכוחות התחוללו אף חילופי אש בין כוחות צה"ל עצמם, שגרמו לנפגעים נוספים.

בסיום הקרב נאלץ צה"ל לסגת מן הצומת והמטרה של פריצת הדרך לכביש ביירות-דמשק לא הושגה. הקרב נחשב לאחד הכישלונות המבצעיים והמודיעיניים הגדולים במלחמה. לצה"ל נמנו 20 הרוגים, כשלושים פצועים, שני שבויים (אריק ליברמן וחזי שי ששוחררו בהמשך), נעדר אחד (זוהר ליפשיץ) שגופתו הוחזרה בתום המלחמה, ושלושה נעדרים שגורלם לא נודע: זכריה באומל, יהודה כץ וצבי פלדמן.

לאורך השנים נעשו מאמצים כבירים על ידי ממשלות ישראל השונות, צה"ל והמוסד באמצעות חקירות וחיפושים שונים שבהם גם היו מעורבים גורמים בינלאומיים, על מנת להבין מה עלה בגורל שלושת הנעדרים. במקביל לפעילות הממשל גם המשפחות של הנעדרים ניהלו מאבק ציבורי עיקש ומתמיד בארץ ובעולם, לגבי גורל יקיריהם.

אחרי הסכמי אוסלו העביר יאסר ערפאת חצי דסקית זיהוי של באומל. לאורך השנים אף עלו דיווחים שונים שהחיילים נשבו והם מוחזקים בדמשק, כמו הדיווח ב'ג'ואיש כרוניקל' הבריטי שהסתמך על עדות של שגריר בריטניה בסוריה. אולם לא נמצא אישוש לטענות אלו.

בשנת 2004 החליט הרב הראשי הצבאי ישראל וייס להכריז על שלושת הנעדרים כ"חללים שמקום קבורתם לא נודע", אולם בעקבות מאבק המשפחות נמנע המהלך. במהלך פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה על פי פרסומים זרים, גורמים שונים פעלו בסוריה לחיפוש הגופות.

ב-2019 נמצאה גופתו של זכריה באומל בבית הקברות הפלשתיני ליד מחנה הפליטים בעזרת סיוע של הצבא הרוסי והוא הובא לקבורה בישראל. היום, הושבה גם גופתו של צבי פלדמן במבצע סודי של המוסד. יהודה כץ הינו האחרון מבין השלושה שגופתו טרם הושבה.