קרובים, חברים ובני משפחה הגיעו היום (שישי) לבית העלמין בזכרון יעקב, ללוויתו של סמל ישי אליקים אורבך, בן 20 מהיישוב, שנפל אתמול (חמישי) בקרב ברפיח שברצועת עזה, שלושה חודשים בלבד לאחר שהתחתן.
אליקים, לוחם בגדוד ההנדסה 605, עוצבת "ברק" (188) נפל כאשר כאשר אר-פי-ג׳י נורה לעבר בית שבו שהו לוחמים בשכונת אל-ג׳ניינה שברפיח. מאוחר יותר באותו יום נפל בתקרית אחרת סמ״ר ים פריד ז״ל, בן 21, מסלעית.
לפני שלושה חודשים התחתן אליקים עם בחירת ליבו יובל. הוא הותיר אחריו הורים, נעם ואפרת וארבעה אחים: מיה, יואל, פרי ומיכה.
"כשישי התגייס אמרתי לו שאם אנחנו מגיעים לחתונה שלו, אני עולה לבמה ואומרת מזמור לתודה. אז גם עכשיו אני מקריאה מזמור לתודה", פתחה יובל, אשתו של ישי. "הכרנו מגיל 16. ביחד ארבע שנים, נשואים שלושה וחצי חודשים. מתחילת המלחמה הייתי מתפללת שלוש פעמים ביום ש-ה' יתן לו את כל הכוחות", סיפרה.
"ישי היה איש של שלום בית. של צדק ושל מוסר. של טוב. שליבו הדריך אותו. מאז שהכרנו, הוא לא האמין לי כשאמרתי לו. הרגשתי שיש בו משהו גדול. נשמה טהורה. ואני צריכה להגיד לו משהו. פשוט זהב. תמיד היה לו חיוך על הפנים, ניצוץ, אור כזה שלא נכבה לעולם. הוא היה מאושר. תמיד כשדיברנו בטלפון. 'הכל טוב'. תמיד ראה את הטוב ואת המשמעות ואת השמח. למדתי ממנו עוצמות נפש, עבודת ה', לאהוב כל אדם בעם ישראל באופן הכי פשוט ונשמתי שיש", שיתפה.
"תמיד דיברנו על הכל בפתיחות, בכנות ובעומק, ובבדיחות. למדתי איך הוא מתבונן בעולם והתאהבתי בו. אני מודה על כל השנים ביחד, על ההתפתחות והגדולה. ועל החתונה שזכינו לה. היו ויכוחים אם להתחתן אחרי הצבא או לא. והחלטנו שלא. וברוך ה' שזכינו להקים בית. מודה שאני זוכה לשבת שבעה עליו. ובארץ ישראל".
"אני מודה על הזכות לתמוך בו. בתקופות המאתגרות. אם הוא נהרג אז לפחות ככה. זה הכי ישי שיש. כשיש מלא דגלי ישראל בכל מקום. סיפרתי לו בשיחה האחרונה ערב לפני שגיהצתי חולצות לשבת בשבילו. והייתה לי תחושה חזקה. של השכינה. תודה על הזכות להיות נשואה לך".
"זכינו בך בתור אח בכור. תמיד הייתה המנהיג. הובלת, דאגת. זה היה ידוע שלא מתעסקים עם האורבכים", ספדה אחותו מיה. "ביום הראשון של כיתה א' התיישבת איתי ודיברנו.ראית איפה צריך את העזרה שלך ועזרת. תמיד נופפת לשלום או נותן לי כיף, גם באמצע הכדורגל עם החברים. היית חוזר מהצבא עייף ושבוז, אחרי נסיעה. ותמיד מחייך. מתלהב מכל שטות קטנה שהייתה בבית. למדת להלחין בישיבה התיכונית.זה באמת מסמל אותך. תמיד שמרת עלינו. עזרת לנו. צחקת עליי כל הזמן: 'מיה מתי את מתחתנת'. אבל אתה לא הולך להיות שם. תמיד בשבת דיברתם על מוזיקה. מתפלפלים על מוזיקה או על תורה", סיפרה בדמעות.
"אתמול בערב כשחזרתי הביתה, היה מסודר. מיכה ואני חשבנו שמגיעים אורחים. ישבנו לשיחה עם אמא. האור שלך בבית תמיד הורגש. למדתי ממך יותר מדי. אני המעריצה מספר שתיים שלך אחרי יובל. אני מיה, אחות של ישי, אחות שכולה, ממשפחה שכולה. האור של ישי ממשיך להיות איתנו. תודה שנתת לי לדבר איתך".
האח יואל הוסיף: "ישי הוא אדם שחוגג. בכיתה א' או ב' הוא לימד אותי על האטמוספרה ואז לימדו אותנו על האטמוספרה באותו היום. בישיבת הגולן יש לי כבוד, כמו האח של אורבך. כל היסודי הייתי מוכר. היית אדם של אמת. שיודע להגיד מה נכון, מה אמיתי, מה איפה ומתי. בכל פעם שחזר הביתה מהישיבה או מהצבא. היה שמח. מחכה לנגן איזה משהו שחיכה לנגן איזה חודש. היה אדם של חינוך. שמחתי שהוא עומד להוציא תעודת הוראה. לא הספקתי לעשות חברותא עם ישי. אני עוד לא מעכל. אתמול ישבנו ורצינו לנגן לישי משהו".
לסיום הקדישו לו האחים, מיכה ויואל את השיר "יוצא לאור של אביתר בנאי. "הוא היה מוזיקאי ברמ"ח איבריו. בטקס סיום י"ב הוא שר את 'יוצא לאור' של אהוד בנאי. ורצינו לנגן אותו עכשיו", אמרו.
הוריו, נועם ואפרת אמרו בכאב דברי פרידה: ״כמעט בן 21 המתנה הראשונה שקיבלנו במשפחה ישי, היה הוא היה כאן מאוד, הוא היה כל כך, הוא היה חי בעוצמה. הוא אוהב לנגן, הוא אוהב ללמוד תורה, ובזה הוא מספיק הכל. בימים האחרונים יצאנו לדבר יחסית הרבה שיחות שמחות, ואת ההתכתבות האחרונה חתמתי במילים You're awesome והוא באמת awesome. הוא עושה מכל הבחינות באנגלית ועברית. היה טוב שאיירתו"
עוד הוסיפו: ".אז ישי, לא הספקתי לספר לך ביום האחרון של חייך, ואולי תשמח לשמוע עכשיו שמיה, פגשה בירושלים את יובל שלך, והם נעלמו ביחד, ואז פגישה חברות, את אריאלה ועוד היה. יולי היה במבחני טייס ועבר, והגיע מאוד מאוד העיר בביתה, ומיכה בדיוק התקבל למחוננים ומוזיקה עם הטרומבון, ואפילו הופיע בקונצרט עם תזמורת המהפכה פעם ראשונה באותו יום. והיא גם הגיעה מאוד מאוחר ברכבת ביחד עם מיה. ופרי ברח לים עם חבר שלו מנדל, בחוף נחשולים בערב. ואז ישי, היה צריך לחכות שכל אלה הגיעו הביתה ונאספו בשביל לספר אליהם שזה היום האחרון שלך".
בהמשך הדברים אמרו: "אז אתה יכול לראות שמורשת הכיף במשפחה הטובה של האחיות שחיים ועושים ומתכתבים ומעיזים ומתפתחים, תימשך. אז המורשת שלך והיא שלך. אתה פחות או יותר איש החינוך של הבית, אני רואה בכלל איש חינוך. היית, עכשיו מיועד להיות בחינוך, אפילו למדת, אתה אומר ללימוד, ובית החינוך מוזיקה. וגם היית מחנך שלי, שלנו ושלי, ככה אני מרגיש, שבמבט אחד שלך, כשאני עושה משהו לא בסדר, היה מספיק בשבילי להבין. ועם כל המצחיקות של זה, גם היה תוך כדי כיבוד הורים, שזה הכי מדהים".
"תפס את משבצת האח הגדול"
מג"ד 605 ספד מטעם הצבא: "הדור הצעיר, של ישי, הוכיח לכולם שהוא דור הניצחון. ישי עבר הכשרה מפרכת וקשה. עלה היישר ללחימה בלבנון. לאורך המלחמה היה בחוד החנית ותפס את משבצת האח הגדול. הלב הפועם והאדם הכי מצחיק שיש. ברגעים קשים אלה נבצר מרבים מחברייך ומפקדייך ללוות אותך. חברייך עדיין נלחמים כדי לעמוד במשימה. משפחת אורבך. מחבקים אתכם כואבים את כאבכם. כיוון שישי היה יקר לליבנו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו