חברים, קרובים ובני משפחה הגיעו הבוקר (שישי) לבית העלמין הצבאי במושב סלעית, כדי לחלוק כבוד אחרון לסמ״ר ים פריד ז״ל, בן 21, שנפל ברפיח אתמול.
פריד הותיר אחריו את הוריו קרן ואיציק, ואחים ליהלי ודין. הוא בן למשפחה ותיקה ואהובה ביישוב.
אמו של סמ"ר ים פריד ז"ל: "קבענו עם ההורים של הסיירת להביא לך עוגות"
פריד, לוחם בסיירת גולני, חטיבת גולני, נהרג מפיצוץ נמ"ר בשכונת אל-ג׳ניינה. עדיין לא ברור סופית אם עלה על מטען או שנורה לעברו נ״ט .מוקדם יותר באותו יום נפל סמל ישי אליקים אורבך ז״ל, בן 20 מזכרון יעקב.
אמו קרן, חשפה כי מחר היה אמור לחגוג את יום הולדתו. "אתה חוגג היום בשעה שתיים עשרה בלילה יום הולדת, ספדה בכאב. במהלך היומיים האחרונים קבענו עם ההורים של הסיירת להביא לך עוגות".
"עד לפני חצי שעה לא רשמתי כלום", אמרה בכאב. "חברה נתנה לי עצה לכתוב. ים, אהוב שלי, ילד שלי. הילד הכי יפה בעולם. קשה לי לסכם 21 שנים במחיצתך. היית חבר טוב, אח טוב, בן טוב. היו לך המון תכניות. התפתחת, הענקת מהידע שלך בענייני צבא, ספורט, מכינה. תמיד באו להתייעץ איתך. בשבוע האחרון, בתפקיד שהיית הקמב"ץ של המ"פ דיברנו המון, והרגשתי שזה לא היה סתם. הייתה לי תחושה בלב. בחיים לא אפסיק לחשוב עלייך. שמעתי אותך אומר לי: 'אמא נו תכתבי משהו'. תמיד שכנעת אותי לעשות דברים". היא סיפרה: "נמשיך לחיות כי זה מה שהיית רוצה. נמשיך לטייל. דברים שלא הספקת. קשה להאמין שככה זה נגמר. כנראה שאתה מלאך וצדיק. אני אוהבת אותך גם".
"תמיד מחייך, גם בבור"
"לפני שנה וחצי כשהתחלנו את המכינה שמו אותנו באותו חדר. תמיד מחייך", ספד לו חברו מהמכינה. "חיוך אמיתי שמעריך את החיים. גם בבור של החרא. כשהיית בלבנון ושאלתי מה איתך אמרת: 'כיף אחי, לעשות דברים משמעותיים. בשביל זה התגייסנו, לא?'. קשה לי. קשה לי להעריך את מה שיש לי כשאתה לא כאן. איך נמשיך לעבוד בלי החיוך שלך. את מה שהיה לי איתך. אני מדבר בשם עשרות אנשים שהשפעת עליהם. אל תפסיק לחייך".
"ניווטת לדרך הנכונה"
במהלך הלוויה הוקרא טקסט שנכתב בידי המחנכת של ים. "תמיד הייתה איתך הרגשה שאתה בעשייה. ידעת לנהל את האחרים בשקט שלך. אתה ניווטת לדרך הנכונה. להגיע כמה שיותר מוכן, ובין לבין לתרום ולהתנדב. זינקת על החלום שלך להתנדב ליחידה מובחרת בצבא. באחת ההפסקות אמרת שעשית את המיון. לא הבנתי שהתקבלת לאן שחלמת".
"בתחילת המלחמה, ידעתי שאני רוצה לבדוק מה קורה איתך. אמרת: 'משתדלים לעזור כמה שיותר במושב, ושולחים דברים בחזית'. אם לא הייתי שואלת לא היית משתף. תמיד עשית את הכי טוב שלך. בדקת מי צריך עוד עזרה. מי צריך רגע יד מושטת כדי לחזור חזרה. כל הזמן עם אותו חיוך קסום. שבבת אחת גרם לכל מי שמסביבך לחייך. מגנטת את כולם. תמיד פתוח ומקבל את כולם. ביום הזיכרון האחרון באתי לחבק אותך. בכל תמונה נצצו העיניים. העלת לי חיוך על הפנים. מילות הפרידה מסרבות להגיע. במקום מסויים אני מקווה שעוד לא הבנתי את מה שאמרו לי. אולי הכל פה זה בכלל טעות. כמה קשה ההבנה שלא תהיה פה".
"עם סיום ההכשרה שימש כלוחם. ים המשיך לבצע את המשימתו בדבקות עד רגעיו האחרונים. נער צנוע, שקט ומואר, שהחיוך לא מש מפניו. אדם שמהלך בנועם אך פועל בנחישות. עיניו הכחולות סיפרו את כל הסיפור: להט, חמלה ואומץ, שרואה את האדם ואת האדם", ספד נציג הצבא.
רון אליאשי, המאמן של ים מתנועת "חמש אצבעות": "משפחה אהובה שזורמת בעורקים של קהילת חמש אצבעות. כל מחשבה, סיפור, זיכרון תמיד מעלים דמעות שחונקות את הגרון. לא יאמן שזה תופס אותנו שוב. הבוגר 18 של התנועה שכבר לא איתנו במלחמה. לפני שלושה שבועות כתבת שלא תוכל להגיע לאירוע של התנועה. אמרת שאתם עובדים חזק בדרום. צחקו שאתה צוחק גם בהלוויות. והנה אנחנו באים לבקר אותך".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו