"נתתי לו סטירות 40 דקות": דדי שמחי על רגעי הפרידה מבנו ב-7.10 - והטעות הגדולה של צה"ל

תת־אלוף (במיל’) דדי שמחי, מי ששימש כנציב כבאות והצלה וראש מטה פיקוד העורף, פתח את ליבו בפודקאסט “בשביל ישראל” של עידן טנדלר – וסיפר על הרגע שבו נודע לו שבנו גיא נהרג בקרב מול מחבלי חמאס במסיבת נובה, סמוך לקיבוץ רעים ב־7 באוקטובר.

“הוא הלך עם חברים לנובה. כשנפלו הטילים, התקשר לחברים שלו ברעים – שם גדל. הם ביקשו ממנו לבוא, והוא הצליח להביא 30 איש לשלושה ממ”דים. הוא לא היה חמוש, אבל נשאר בחוץ עם חברו הדר. חמישה מחבלים הגיעו. גיא הסתער על הראשון, חנק אותו. הדר ירה בשני. אבל המחבל השלישי זרק רימון – וגיא נהרג”.

שמחי מתאר כי “עד שש בערב אף אחד לא פינה את גיא. עליתי על מדים, הגעתי לרעים, אמרתי לחיילים שאם הם לא מוציאים את הגופה – אני נכנס לבד. הם הוציאו את גיא, ואני הייתי איתו 40 דקות. הוא היה בריון. נתתי לו סטירות. אולי עוד יש סיכוי. כשהבנתי שזה סופי – נישקתי אותו, נשאתי את האלונקה עם אנשי זק”א”.

“הצבא התרגל לשגרה לא נורמלית”

במהלך השיחה, שמחי יוצא בביקורת חריפה על הכשלים שהובילו לרגע הנורא ההוא. “זה לא התחיל באוקטובר. זו הידרדרות של שנים. מאז שהייתי מפקד פקע”ר בדרום ב־2005, התרעתי: חמאס יירה גם על אשקלון ואשדוד. אמרו לי שאני הוזה. ובסוף – זה קרה, ואנחנו הפכנו את זה לשגרה. התעסקנו רק בהגנה – ממ”דים, כיפת ברזל – ושכחנו שמלחמות נלחמות בנחישות”.

לדבריו, הציבור התעורר אחרי הטבח. “זו מלחמה לשינוי פני האזור. אנחנו משלמים מחיר כבד, אבל האלונקה נושאת את העם, ולא להפך. זו מלחמת עולם. לא מבצע. והאויב מתכוון ברצינות – גם חמאס, גם איראן. אנחנו חייבים להבהיר – כל ניסיון לשחזר את ה־7 באוקטובר ייגמר בחורבן מוחלט”.

“שלטון ההורים בצה”ל – מסוכן למדינה”

לדברי שמחי, התרבות הארגונית של צה”ל השתבשה: ״אנחנו צבא שמפחד מהורים. לא עושים תרגילי כוננות כי ההורים מתלוננים. החיילים מכניסים סדינים לשק שינה – ואני כקצין אמרתי שזה לא יקרה. כי ברגע חירום אין זמן להוציא סדין.

אנחנו מחנכים לבינוניות. המשמעת היא קו ההגנה הראשון. גנרל אמריקני אמר – הניצחון מתחיל במיטה מסודרת. ואצלנו? התרופפות כללית, גם בחברה. הפכנו לבעלי גאוות יתר שחושבים שאף אחד לא יכול עלינו – ואז מגיעים חבר’ה עם כפכפים וטויוטה, ועושים לנו בית ספר”.

“צריך שינוי שלטוני, פשרה לאומית – וגם חשבון נפש”

שמחי קורא לשינוי פוליטי עמוק. “אמרתי כבר – 150 איש צריכים ללכת לכותל ולבקש סליחה מהעם. כל חברי הכנסת, כל הגנרלים. אחרי ההפוגה הראשונה היה צריך בחירות בזק. לא קרה. אבל זה יקרה. הציבור כבר מבין שצריך ממשלה רחבה – בלי קצוות. שמקבלת את הכרעת הבוחר – לכל כיוון”.

בנוגע למאמץ לשחרור החטופים, הוא מספר כי ״בתחילה הייתי בעד לשלם כל מחיר. היום – צריך להביא את חמאס למצב שהוא מתחנן לעסקה. הפעולה הצבאית והלחץ האזרחי הם המפתח. וחבל שהמאבק של המשפחות נחטף פוליטית. זה עניין לאומי, לא של ימין או שמאל”.

שמחי מספר על היוזמה שניסה לקדם עם השר לשעבר יזהר שי: “ניסינו להוביל פשרה סביב הרפורמה המשפטית. נפגשנו עם אנשי אקדמיה, עם ארגונים. הייתה לנו הצעה טובה. אבל תקפו אותנו רק כי אנחנו לא משפטנים. חבל. הפשרה שלנו הייתה יכולה להוריד את הלהבות”.

שוקל להיכנס לפוליטיקה

בסיום דבריו, שמחי נשמע נחוש: “העם שלנו התעורר. מכל צדדי הקשת. אנשים נלחמו ביחד – ימין, שמאל, חילונים, דתיים. זה לא מובן מאליו. יש לנו עם של 3,500 שנה עם כוחות מדהימים. זה מקור התקווה שלי”.

ולשאלה האם יש לו כוונה להיכנס לפוליטיקה, הוא משיב: ״צריך להכניס את הידיים לתוך הבוץ ולעשות סדר. אני אדם שיודע לעשות סדר. עברנו אסון – עכשיו הגיע הזמן לתיקון".

תמלול ועריכה: אסף גולן