"חוזרים למקורות" היא סדרת כתבות שעוקבת אחרי צעירים וצעירות שמחליטים לעסוק במקצועות מסורתיים, מלאכות עתיקות או סמלים תרבותיים – ונותנים להם טוויסט עכשווי, יצירתי ומלא השראה.
תמר שאוקי היא זמרת ומוזיקאית ישראלית שחוזרת אל השורשים המשפחתיים דרך השפה שבה היא בחרה לשיר — ערבית. בימים אלה היא משלימה אלבום חדש שכולל חומרים מקוריים, ובתוכם גם עיבוד אלקטרוני מחודש לשיר ישן בערבית ששרו סבה וסבתה.
עבור שאוקי, המסע למקורות מתחיל בבית מוזיקלי בכפר סבא, שבו גדלה לצלילי הוריה — הצמד המוזיקלי שוקי ודורית. מגיל צעיר עסקה במוזיקה, בתחילה בכיוון של ג'אז, אך ברקע, כמו מנגינה ישנה ומוכרת, התנגנה הידיעה שסבא וסבתא, שעלו מלבנון בשנות השישים, היו מוזיקאים, אבל רק בשפה האחרת. סלים ואמאל שאוקי פעלו בביירות: הוא כתב, הלחין ושר מוסיקה קלאסית ערבית, והיא הצטרפה אליו להופעות.
בעקבות האזנה להקלטות ישנות של סבה וסבתה, בגיל 24 תמר עשתה מהפך: במקום להמשיך במסלול המוזיקלי שצעדה בו, היא בחרה דווקא להתחקות אחרי השורשים המוזיקליים שלה בערבית. היא נבחנה למחלקה למוזיקה מזרחית באקדמיה למוזיקה בירושלים, והייתה הזמרת היהודייה הראשונה שהתקבלה לשם, במחלקה שרוב שרוב תלמידיה ומוריה מהמגזר הערבי. מורים שבחלקם הכירו את סבא שלה - סלים, שאחרי שעלה לארץ, המשיך ללמד מוזיקה ערבית במקומות שונים בארץ, בהם כפר קאסם ויפו.
"יש פה משהו שאני לא יכולה להסביר", אומרת שאוקי, "אולי זה גנטי - משהו שספגתי והוא בדם שלי. הגוון שלי מתלבש על המוזיקה הזאת כמו כפפה ליד. זה לא קרה לי בסגנונות מוזיקליים אחרים".
הבחירה במסלול הזה עוררה אצל תמר חששות מתגובות, בתקופות של מתיחות ביטחונית ובמיוחד אחרי השבעה באוקטובר, אבל בסופו של דבר היא הרגישה שהיא לא יכולה להתנתק מהשורשים שלה.
אפשר לראות בתמר חלק מתנועה רחבה יותר במוזיקה הישראלית של חיפוש מחודש אחרי שפות, זהויות ושורשים שהודחקו או נשכחו. הבחירה לשיר בערבית מבטאת רצון לחבר בין מוסיקה שורשית לבין צליל עכשווי, וזה בדיוק מה שתמר עושה בעיבודים האלקטרונים החדשים לשירים העתיקים בערבית שהולחנו על ידי משפחתה מהקהילה היהודית בלבנון. כך היא יוצרת לעצמה קול חדש בתוך המוזיקה הישראלית.
כתבת ועורכת תוכן: מורן פרארו
עריכת וידאו: רוברט דימיטרוב
צלם: גרגורי ירין
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו