אמילי דמארי השיאה הערב (רביעי) משואה. היא היתה אמורה לעלות למעמד יחד עם אלי שרעבי, שלא נכח בחזרות המוקלטות - ועקב ביטול הטקס בגין השריפות, לא השתתף לבסוף.

"אמילי נחטפה בשבעה באוקטובר מביתה שבכפר עזה. במהלך המתקפה היא נורתה מטווח קצר, נפצעה ברגליה ואיבדה שתיים מאצבעות ידה", הזמינו מנחות הטקס את דמארי. "אמילי הוחזקה בשבי 471 ימים. היא שבה אלינו כגיבורה, זקופה ואמיצה. כבר ביום חזרתה, אמילי נכנסה בסערה ללבבות של כולנו. מאז לא הפסיקה לפעול בכל כוחה להשבת אחיותיה ואחיה שנותרו מאחור. אמילי לא ביקשה להפוך לסמל - אבל הפכה לאחד כזה, סמל של אמונה, עוצמה ותקווה. תעלה המשואה".

"לכבוד היכולת לכאוב ולהתגאות"

בנאומה, דמארי התייחסה לחטופים שעדיין נמצאים בעזה, לחבריה שנרצחו ונחטפו, לכוחות הביטחון - ולכוחות שמצאה בעצמה כדי לשרוד את השבי.

"אני, אמילי תהילה דמארי, בתם של אמנדה ואביחי דמארי שיבדלו לחיים ארוכים, משיאה משואה זו לכבודם של חמישים ותשעה החטופות והחטופים שעדיין מוחזקים בשבי חמאס וצריך לעשות הכל כדי להחזיר אותם הביתה, ולכבודם של זיו וגלי ברמן, הנשמות שלי, שחיו איתי בכפר עזה דלת ליד דלת ובעזה קומה מעל קומה. גלי וזיוי - אני מבטיחה לכם: עוד נראה שקיעות ורודות ביחד.

"לזכרם של שישים וארבעה נרצחי כפר עזה ביניהם גם שניים מחבריי הקרובים דניאל פלד ויובל סלומון זכרם לברכה, הלב שלנו אף פעם לא יהיה שלם בלעדיכם.

"לכבוד הקדוש ברוך הוא שנתן לי את הכוחות לשרוד את השבי ולשוב על רגליי למדינה ולעם הזה שאני כל כך אוהבת. לכבוד היכולת לכאוב את שאבד אבל בעיקר – להתגאות על כל מה שיש. ולשמוח על כל הטוב שעוד יבוא."