"ניצחונות קטנים": כשהשכול והזיכרון נלחמים זה בזה

במסגרת הבגרות המעשית במגמת תקשורת בתיכון "דה-שליט" ברחובות, יהל טל, אלה טל ונעמה ליבי-דולב הפיקו את הסרט התיעודי "ניצחונות קטנים" המתעסק במשמעות ההנצחה.

הסרט עוקב אחר תהליך ההנצחה של אנשים המתמודדים עם אובדן יקיריהם, ומתמקד בהבנת המשמעות האישית והחברתית של ההנצחה. דרך עדויות של בני משפחה שכולים, הסרט מציג את הצורות השונות בהן הם בוחרים לשמר את זיכרון יקיריהם, כיצד הדרכים האלו עוזרות להתמודד עם השכול ומהי השפעתן על הציבור. כל דמות בסרט משקפת את הדרך הייחודית בה היא מתמודדת עם הכאב, ואת הרצון להעניק ליקיריהם חיים נוספים בזיכרון הקולקטיבי של החברה. דרכם אנו ניחשף למשמעות ההנצחה עבורם – כדרך להפיץ את הטוב שהיה ביקיריהם וכאמצעי להעביר מסרים חשובים לציבור, ולהמשיך את מורשתם בתודעה הציבורית.

ברוך בן יגאל הוא אביו של סמל עמית בן יגאל ז"ל, לוחם סיירת גולני שנפל בפעילות מבצעית ביום י"ח באייר תש"ף (12.5.2020), בן עשרים ואחת בנפלו, כחודש לפני שהיה אמור להשתחרר מצה"ל.

עמית נהרג לאחר שמחבל השליך בעוצמה אבן בפניו, במהלך פעילות מבצעית בכפר יעבד שבצפון-מערב השומרון. בימים אלו ברוך אב לשני בנים שנולדו בשנים האחרונות לאחר שנישא בשנית לדניאלה אפריאט ובנוסף מעביר הרצאות בנושא "החיים לצד השכול" ותומך במשפחות השכולות "המצטרפות" למעגל בגלל המלחמה הנוכחית (מנציח את יקיריהם ומגיע הלוויות ושבעות).

שירה גהלי, אימו של סרן ירין גהלי ז"ל, לוחם סיירת גבעתי שנפל בקרבות בחאן-יונס ב-18.12.2023. שירה מפעילה עמוד אינסטגרם ייעודי לזכרו, שבו היא משתפת באופן קבוע תכנים, תמונות וסיפורים אישיים על ירין, כחלק מהמאמץ שלה להמשיך ולהזכיר את מי שהיה – "כדי שלא יישכח", כלשונה.

מעבר לפעילות הדיגיטלית, שירה מקדישה את זמנה להובלת פעולות הנצחה שונות – בבתי ספר, בקהילה ובאירועים מיוחדים. כל אלה הופכים אותה לדמות מרכזית לא רק כסיפור אישי של אם שכולה, אלא גם כאישה שפועלת באופן פעיל להשאיר את זכרו של בנה חי ומשפיע.

גיא חדד-אטיאס, בעלה של ליאור אטיאס-חדד ז"ל, שנרצחה במסיבת הנובה ב-, 07.10.2023, בת 36 במותה. ליאור אשת משפחה ואמא לאלמה בת ה-8, הייתה אחות וטרינרית. ליאור מוזכרת כאישה שהקדישה את חייה לעזרה לזולת ולבעלי חיים. אם צעירה, אוהבת אנשים, בעלי חיים ועציצים. היא התנדבה בעמותת עלם בפרויקט "אנשים טובים", שמטרתו לספק תמיכה נפשית ורגשית לבני נוער או לאנשים שנקלעו למצוקה רגשית או פיזית. וזה הסיבה שהייתה במסיבת נובה. ליאור באה בכדי לספק לנוער תחושת ביטחון, חיבוק, מילה נכונה וטובה ומבט חם ואוהב. ליאור נרצחה כשהיא לובשת חולצה כחולה שעליה מתנוססת בלבן הכתובת 'אישה טובה'. ליאור הייתה מוגדרת כנעדרת למשך 9 ימים עד שהמשפחה עודכנה על מותה.

"זה שם כל הזמן"

ברוך בן-יגאל: "אני אומר כל בוקר – אבא שבשמיים, תן לי-לברוך בינה להבין, להשכיל, לשמוע ללמוד וללמד את עצמי, קודם כל, איך לצעוד לצד השכול, אני כל בוקר בוחר בחיים מחדש, כל בוקר!"

שירה גהלי: "חשוב לי שיזכרו שזה לא בן אדם שיום אחד נעלם מהעולם וזהו, אלא שיזכרו שהוא היה פה. אבל מצד שני זה הקושי לראות את התמונות פה בחדר כושר לזכרו, אז זה שם כל הזמן".

גיא חדד: "אין אפשרות לא להמשיך הלאה, זה לא מה שליאור הייתה רוצה וזה גם לא אפשרי, יש לי ילדה בת 8, דבר מאוד מאוד משמעותי בחיים שלה הלך לאיבוד, אין לה אותו יותר, הוא הלך בפתאומיות, נעלם, פשוט נלקח ממנה ברגע. היציבות הזו זה משהו שכל ילד צריך, הוא צריך את הדברים היציבים בחיים שלו, אז על אחת כמה וכמה עכשיו שאין לה אמא, היא צריכה את אבא שלה יציב ונושא את הנטל ועושה כל מה שצריך כדי שיהיה לה טוב, זה הדרייב שלי בעצם, זה מה שנותן לי כוח ומניע אותי".

אלה טל: " ניצחונות קטנים" הוא סרט קצר שיצרנו – אני אלה, יחד עם יהל ונעמה – שמתמקד בזיכרון האישי והאנושי של שלושה אנשים שנפלו. דרך רגעים קטנים ומשמעותיים, ניסינו להעביר את מה שנשאר בלב של מי שאיבדו – ואת מה שחשוב לא לשכוח".

"היא צריכה את אבא שלה"

יהל טל: "ניצחונות קטנים” הוא סרט שאנחנו, תלמידות מגמת תקשורת, יצרנו. הסרט מציג שלושה סיפורים אישיים של משפחות שכולות, שממחישים איך למרות האובדן הכבד, אפשר להמשיך לצעוד לצד השכול ולמצוא ניצחונות קטנים בדרך ולא לוותר".

נעמה ליבי-דולב: "הסרט עבורי היה דרך לחקור מקרוב איך החברה הישראלית מתמודדת עם שכול דרך הנצחה. התחלתי ממקום של שאלה ואפילו ספק – האם ההנצחה הפכה לאוטומטית מדי – אבל לאורך הדרך הבנתי עד כמה היא משמעותית. זה לא רק לזכור את מי שאיננו, אלא למצוא דרך להמשיך לחיות עם הכאב. העבודה על הסרט, במיוחד דרך המפגשים עם האנשים, חידדה לי שהנצחה היא לא רק טקס או סמל – היא מרחב רגשי אמיתי שמחזיק את מי שצריך אותו".