"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

עינינו העיוורות כולן: על מצפן, ציונות והבית השלישי

לא די בכך שנכיר בעברנו המשותף - נקודת העיוורון היא בסירוב של השוליים להכיר גם בעתידנו המשותף כעם וכמדינה • הערבות ההדדית צריכה להיות כאן גם במשברים וגם בימי חולין ושגרה

,עודכן
0השמעה
לא לחרמות, לא לפילוג, צילום: ארכיון: אוליביה פיטוסי/פלאש90

אם חפצי חיים אנחנו, וכדי שנזכה להמשיך לחגוג כאן יחד עוד ימי עצמאות רבים, אין ברירה אלא להשבית מעט את שמחת העצמאות השנה. לברר, דווקא ביום הזה, את נקודת העיוורון שכולנו במידה כזאת או אחרת לוקים בה; אותה נקודת עיוורון שפעם אחר פעם גוררת אותנו אל מעמקי מדמנת ריב האחים; נקודת העיוורון שאויבינו ניצלו אותה ב־7 באוקטובר ומייחלים שנשקע בתוכה מחדש.

חמאס תקף רק כשהגיע למסקנה שהקרע בתוכנו החליש את ישראל במידה כזאת, שבָּשלה השעה לנסות להפתיע אותה ולטבוח באזרחיה, ש"אלטלנה" חדשה עוגנת לפתחנו. בשנה שקדמה לטבח היינו עיוורים כשמשון מול עצמנו. עיוורים עד כדי כך שסירבנו להפנים, על אף אזהרות לא מעטות, שיש קשר ישיר בין ההתנהלות המופקרת וחסרת האחריות שלנו, כחברה קרועה ומפולגת, לבין האופן שבו האויבים הכי מרים שלנו קוראים ומבינים אותנו.

דגל ישראל באתר המסיבה ברעים (ארכיון),צילום: רויטרס

עכשיו, להוותנו ולפורענותנו, החברה השבטית שלנו - כן, אנחנו כאלה - שוב בדרך לשם; כולנו - הישראלים, והיהודים, והיהודים הישראלים, והישראלים היהודים. ניתן לבלום זאת אם נחדל מלנסות לנצח זה את זה ולכפות על האחר את השקפת עולמנו; אם נשלים עם קיומו ושונותו של האחר ונקבל אחריות זה לזה. שהערבות ההדדית תנכח לא רק כשחרב חדה מונחת על צווארנו, אלא גם בימי חולין ושגרה. שנהיה "ערֵבים זה בזה", כדברי חז"ל.

לכתוב פרקים חדשים בסיפור שלנו

אין די שנכיר בעברנו המשותף, כי נקודת העיוורון היא בסירוב השוליים, לעיתים רחבים ולעיתים צרים, להכיר בכך שיש לנו גם עתיד משותף; הקושי של השוליים להשלים עם הזכות והחובה להמשיך לכתוב פרקים חדשים בסיפור הזה, יחד. לא רק לדעת מאין באנו, אלא גם לאן אנו הולכים, יחד.

לזכור שפעמיים, בעשור השמיני לקיומה, חרבה ממלכת ישראל. בפעם הראשונה, כאשר ירבעם ורחבעם לחמו זה בזה והתפצלנו לשתי ממלכות שקרסו והוגלו. בפעם השנייה, בעקבות ריב האחים אריסטובולוס והורקנוס שהביא לסופה של הממלכה החשמונאית. פעמיים ירינו לעצמנו בראש, והשאלה היא אם ישראל השלישית מתעקשת לעשות זאת לעצמה שוב.

מה יועילו ניצחונות פירוס? נתניהו ורונן בר,צילום: קובי גדעון/לע"מ

מה יועילו לנתניהו ולבר ניצחונות פירוס זה על זה, אם הממלכה תקרוס? מה ירוויחו ברק, אולמרט, חלוץ וחבורתם ממרי אזרחי, מאי־ציות ומסרבנות, אם ישראל השלישית תיפול? הביטוי "לעולם לא עוד", שהפך לסוג של שבועה, מתאר את הלקח שלמד העם היהודי מהשואה, אבל ביום העצמאות ה־77 שלנו צריך להפקיע אותו משימושו הרווח ולהישבע גם שלעולם לא עוד פילוג ושנאה עיוורת ופירוק הסולידריות ויד איש באחיו. שלעולם לא עוד שריפת אסמים ותמונות של מי שמוכן לגזור את התינוק, כמו במשפט שלמה, וגם לא חרמות ומחלוקות מוכות סנוורים שקורעים בנו קרע איום, כי שום דבר ממה שמתרחש פה לא מצדיק עיוורון של "תמות נפשי".

הבית השלישי והמופלא שבנינו כאן גדול מכל מחלוקת, ומחייב הכרה בערך האחר ובכאבו והבנה הדדית שבכל אחד מהשבטים שחיים כאן יש נקודות צל ונקודות אור. כל הצדדים לוויכוחים שקורעים בנו מבפנים חייבים סוף־סוף להפנים זאת - נתניהו וחסידיו ושופטיו ורודפיו והיועמ"שית וראש השב"כ ומטות המחאה לגווניהם. כולם, כולנו, לוקים באותו עיוורון.

נתנאל אלינסון כתב ב"קיצור תולדות הישראליות" על משבר הגיל השלישי של ישראל, ופרסם מחדש את משל המצפן של הסופר אמיר גוטפרוינד: בכל מקום בעולם מחט המצפן מצביעה צפונה, ורק כשמגיעים אל הקוטב המגנטי הצפוני המחט משתגעת. והנמשלת היא הציונות: "כמה קלה היתה הציונות כשכל כולה היתה כיסופים לציון. בכל מקומות הגלות ... הראתה המחט היכן הכיוון ומה נדרש לעשות. אבל מרגע שבאנו לכאן, לציון, השתגעה המחט. כאן נכון, שם נכון, והכל סחרחר".

מי שמבקש לכייל מחדש את המחט ולהיחלץ מהסחרחורת, חייב לזהות תחילה את נקודת העיוורון של עצמו ושל סביבתו. כך ייפקחו מחדש עינינו העיוורות כולן. חג עצמאות שמח.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר