בעקבות פרסום הדוח של מערך הבריאות במטה החטופים, ובו נטען כי קיים "חשש ממשי ש־35 החטופים החללים לא יימצאו", נציגות משפחות חטופים מסרו היום (שלישי) הצהרה לתקשורת.
ההצהרה התקיימה בהשתתפות: מיטל וייס - בתם של אילן וייס ושורדת השבי שירי וייס; בר גודארד - בתו של מני גודארד; מירב דניאל - אמו של סמל עוז דניאל; דלית מדר - אחייניתם של ג׳ודי ויינשטיין חגי וגדי חגי.
"לקבור מתים זו מצווה בסיסית"
"בעוד כמה שעות ניכנס לערב יום הזכרון. אנחנו משפחה שכולה כבר שנה שנייה ביום הזיכרון. האמת היא שבשנה וחצי האחרונות כל יום עצוב וכואב באותה המידה. מעל ל-1,850 הרוגים מאז היום ששינה את חיינו לנצח", אמרה בר גודארד, בתו של החטוף מני גודארד ז"ל שנרצח ב-7 באוקטובר. בר ניצלה מהטבח בקיבוץ בארי.
"אני רוצה לשלוח תנחומים לכל המשפחות השכולות שחולקות איתנו את השבר הנורא של אובדן האנשים היקרים לנו ביותר. מחר, בזמן שהמונים יפקדו את בתי העלמין, אני אעמוד ליד הקבר של אמא שלי באדמה המדממת של קיבוץ בארי. האדמה ליד הקבר של אמא שלי מחכה לאבא שלי.
"הדוח שמתפרסם כאן היום מטריד אותנו ומדיר שינה מעינינו. לא יכול להיות שגם גופתו של אבא שלי תיעלם ולא נזכה למצווה כה בסיסית, לקבור את המתים. מגיע לנו לחיות במדינה שבה האנשים הם לפני הכל. החטופים החיים והחללים צריכים להיות לפני הכל", אמרה.
"גם השנה אין לנו קבר להתאבל עליו"
"ב-7 באוקטובר אבא שלי, אילן וייס, היה סגן ראש צוות החירום היישובי, וקפץ לפתוח את הנשקייה לחברי כיתת הכוננות. במהלך הקרב על בארי, אבי נרצח ונחטף. אבא שלי יצא מהבית ללא היסוס, בלי לחשוב פעמיים. הוא בחר להילחם כי ידע שיש לו אחריות וחובה עבור הקהילה שלו, עבור המדינה שלו. והיום אני מרגישה שהמחויבות כלפי אבא שלי נפרמה", אמרה מיטל וייס, בתם של החטוף אילן וייס ז"ל ושל שירי וייס שהיתה חטופה במשך 50 ימים יחד עם בתה, נגה.
"אבא שלי, ולצידו שאר החטופים החללים, נמצאים זה שנה וחצי בשבי. וגם השנה אנחנו נעמוד שבורי לב, בלי קבר להתאבל עליו. שנה וחצי בה אנו חוששים שישנו סיכוי שיקירנו יאבדו באדמת עזה. כפי שניתן לראות בדוח שפורסם היום – כל רגע שעובר מקטין את הסיכוי שנוכל להשיב את החללים. קבר הוא לא פריווילגיה – הוא צורך הכרחי ביכולת שלנו להתחיל שיקום."
"סכנה מוחשית שהחללים יימחקו מהתודעה"
"שמי דלית חגי מדר, אני אחיינית של גדי חגי וג'ודי וינשטיין חגי מקיבוץ ניר עוז. גדי וג'ודי נורו ונחטפו בידי חמאס, ועד היום מוחזקים שם בשבי, כחללים. אנחנו כאן היום כדי לומר בקול ברור: לא רק החטופים החיים נמצאים בסכנה — גם החטופים החללים. דוח פרופסור לוין מזהיר: אם לא נחזיר אותם, יש סכנה מוחשית שהחללים שבשבי יימחקו מהתודעה.
"גדי וג'ודי, כמו אחרים, נחטפו מביתם, מחייהם, והיום הם אינם יכולים עוד לדבר. אנחנו, המשפחות, הקול שלהם וזועקים את זעקתם. אנו לא מוכנים לחיות בסטטוס של 'מקום קבורתם לא נודע'. החובה שלנו כמדינה - להחזיר את כולם הביתה."
"הבאה לקבורה אינה זכות יתר"
"בקרוב ניכנס ליממה הכואבת ביותר בלוח השנה הישראלי – יממה שהפכה לשגרה עבורי ועבור בני משפחתי. בני עוז היה לוחם שריון אמיץ. הוא הוצב בגזרת עזה שם נלחם והגן על אזרחי ישראל ב-7 באוקטובר", אמרה מירב דניאל, אמו של השריונר סמ"ר עוז דניאל שנהרג ונחטף מהטנק שלו.
"בחודשים הראשונים נאחזנו בתקווה שהוא שורד. אבל אחרי 142 ימים, קיבלנו את הבשורה הנוראה: עוז נהרג בקרב כבר באותו יום, וגופתו מוחזקת על ידי חמאס בעזה. הבאה לקבורה אינה מותרה ואינה זכות יתר. היא חובה של חברה חפצת חיים. ישנה ברית לא כתובה בין המדינה לבין בניה ובנותיה – הם מוסרים את נפשם למענה, והיא מחויבת להשיבם הביתה.
"אסור לנו לטעות ולחשוב שיש לחללים זמן. הם עלולים להיעלם כל רגע. זמנם של החטופים והחטופות אוזל – זה נכון לחטופים החיים וזה נכון לחטופים החללים."
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו