הם גדלו יחד באותה כיתה בתיכון, באותה שכונה בירושלים, חברים טובים שיצאו בגיל 18 לשירות משמעותי בצה"ל, ואתמול הם נפגשו שוב.
>>דברים שרציתי לומר: יתומות ויתומי צה"ל מדברים מהלב | צפו בפרויקט המיוחד<<
בשעות הבוקר ליווינו את עידו וולוך, שנפל בקרב בעזה למנוחת עולמים, ליד חברו הטוב עידו טסטה באותה חלקה בהר הרצל בירושלים. ראיתי שם את התלמידים שלנו, ילדים, גברים במדים, שסיימו רק לפני שנתיים את לימודיהם בגימנסיה, בוכים מעל שני הקברים של החברים שלהם. המחזה נורא.
כמחנך וכמנהל, אין הרבה סיטואציות שבהן אני מוצא את עצמי ללא מילים, אבל אתמול לא היה לי מה לומר להם. רק הדמעות סיפרו סיפור - של דור של גיבורים.
מתחילת המלחמה הגימנסיה איבדה תשעה מבוגריה בתוך זמן בלתי נתפס של שנה ושבעה חודשים. לוח הזיכרון מזכוכית הורד תכופות מהקיר כדי לחרוט בו עוד שם, עוד זיכרון, עוד אדם שהיה בינינו ואיננו. אתמול הוא הורד שוב, לאחר שחזרנו, מורים ותלמידים, מהר הרצל, כדי להוסיף אליו את עידו וולוך.
>>יום הזיכרון 2025: מתי הצפירה? לוח הזמנים של האירועים המרכזיים>>
עידו ועידו חברים טובים שסיימו שניהם את הלימודים אצלנו כבוגרי מחזור ק"ב ונפלו שניהם באותו היום, באותו תאריך במרחק שנה זה מזה. רק ביום שישי האחרון התקיימה האזכרה לעידו טסטה זכרו לברכה. לאזכרה הזו הגיעו רבים מחבריו, אבל עידו וולוך ז"ל, שהספיק עוד להגיע לאזכרת 11 חודש בהר, לא הצליח לצאת הפעם. הוא היה בלחימה, באותו הקרב שבו מצא את מותו. לפני כן עוד הספיק לכתוב לחבריו עד כמה זה מבאס אותו שהפעם הוא לא יהיה שם.
באזכרה שבה הספיק להיות, הוא עוד אמר לחברים שלא הצליחו להשתחרר מהצבא שהם עושים את המשימות החשובות עכשיו - להחזיר את החטופים, לנצח את חמאס ולחסל אותו. שלא יצטערו. וולוך היה גבר שבגברים, בחור מכבד וערכי, אוהב את החיים ואת החברים. הוא התקדם בצבא והפך לקצין.
רק לפני כמה ימים קיבל את דרגת הסגן שלו. בהלוויה השמיעו את ההקלטה שבה הוא מקבל את הדרגה ואומר תודה להורים, לחברים, לפקודים שלו ולמפקד שהלך איתו יד ביד לאורך הדרך. אחותו שירה, שסיימה גם היא את הלימודים בגמנסיה בשנה שעברה, סיפרה על המפגש האחרון שלהם, ביום ראשון בשבוע שעבר, ואמרה מעל קברו הטרי של אחיה שהם יבחרו בחיים.
בדברים של המ"פ נכתב על מפקד נערץ, שעליו המליץ למצטיין הנשיא.
עידו ועידו היו חברים מילדות, וולוך היה הצלע המחברת בין כולם. שוב אותה תחושה מהדהדת שהטובים ביותר הולכים מאיתנו. אלה שהבינו את ערכי הרעות והאחווה בעם הזה כערכי יסוד, אלה שהבינו שאם לא נילחם על הארץ הזו פשוט לא נהיה כאן.
התלמידים שלנו, הדור הזה, מוכיח שהקלישאות כולן מתרסקות אל קרקע המציאות, כאן בהר. הם הדור הכי ערכי, הם אנשים לפני הכל והם לוחמים גיבורים. אני מייחל לרגעים אחרים, שבהם אנחנו כחברה נשים את המחלוקות בצד ופשוט נהיה ראויים להם. יהיה זכרו של עידו וולוך ברוך.
הכותב הינו מנהל החטיבה בגימנסיה העברית בירושלים שנפרד משני תלמידיו, שנפלו על הגנת המולדת
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו