קודם הגיעו החיוך והאופטימיות של קורל - ואז קורל עצמה, עם ציור פנים של פרפרים ופרחים בצבעי פסטל. "את קורל?!" אני שואלת בהפתעה. היא כבר רגילה לתגובה הזאת, וגם למשפט "את לא נראית אלמנה", שהיא שומעת הרבה לאחרונה.
>>דברים שרציתי לומר: יתומות ויתומי צה"ל מדברים מהלב | צפו בפרויקט המיוחד<<
היא בת 28 מבאר יעקב, אמא של נועם, שנולד בדיוק לפני שנה, שלושה חודשים אחרי שאביו, רס"ם (מיל') אלירז גבאי, נפל בעזה. היא עובדת בסוכנות הביטוח מגדל ולומדת משפטים במכללה למינהל. מאיפה יש לה כוח גם לעבוד, גם ללמוד משפטים וגם לגדל תינוק אחרי שהתאלמנה? "המזל שלי הוא שיש לי ילד אושר", היא אומרת, ומראה לי תמונה של תינוק מחייך. היא צודקת.
תיעוד מפעילות כוחות חטיבה 282 ברצועת עזה | דובר צה"ל
אלירז התגייס בצהרי 7 באוקטובר, חבר לגדס"ר של חטיבת יפתח שבו שירת ועלה צפונה. בדצמבר הוא נכנס לעזה. לאשתו רק אמר: "יורדים דרומה, לא אהיה זמין שבוע", בלי פרטים נוספים.
ההיריון של קורל התקדם, והיא התמודדה לבד ובגבורה. "אני אדם מאוד אופטימי, אז האמנתי שיהיה טוב. יש מלא געגועים, אבל יש גם שגרה. ואם אני לא אדאג לעצמי, אני לא אדאג לתינוק שלי. בהיריון הייתי היחידה שיכלה לדאוג לו. כשעלו בה דאגה או פחד, הייתי מזמזמת לי בראש 'מחשבות טובות' ומזמנת לי מציאות טובה.
"היתה המון התחשבות מצד העבודה שלי, וזה לא מובן מאליו. ניסו לא להעמיס עלי, ונתנו לי לעבוד מהבית. מי שהולך להילחם עושה את זה בשביל המדינה שלו, וקצת התרופפה הערבות ההדדית הזאת. כל כך חשוב שמקומות העבודה יתמכו בנשות המילואים. לי זה עזר שידעתי שיש לי רק חזית אחת להילחם בה, ושמקום העבודה שלי עומד מאחוריי".
>>יום הזיכרון 2025: מתי הצפירה? לוח הזמנים של האירועים המרכזיים>>
אלירז יצא להתרעננות. כשקורל הקפיצה אותו לנקודת האיסוף, היא נפרדה ממנו בדמעות. "הוא אמר שהוא יספר לי הכל כשהוא ייצא, כדי שלא אלחץ. הוא סיפר קצת על הפחד, ואמר שמי שלא מפחד - או שהוא שקרן או שהוא לא מודע לפחד, שזה יותר גרוע, כי חייבים להיות דרוכים".
בשבת - דפיקה בדלת
שבועיים לאחר מכן אלירז נפצע ויצא הביתה לשבוע. כשקורל הקפיצה אותו לנקודת האיסוף היא כבר היתה רגועה יותר, כי היא כבר ראתה שכמו שהוא נכנס לעזה - הוא גם יוצא ממנה. אבל כל השבת בסוף דצמבר היתה לה תחושה רעה. "אחי היה איתי בבית, ובשעה 22:00 בערב דפקו לנו בדלת. הייתי בחודש חמישי. כשראיתי את החיילים אמרתי להם: 'רק תגידו לי שהוא פצוע', והם ענו שכדאי שניכנס פנימה. אז כבר הבנתי.
"אני זוכרת שנפלתי על הרצפה, וחשבתי מה שווה ההיריון הזה אם אלירז לא כאן. אחי הקים אותי. הדבר הראשון שעשיתי היה לשלוח למנהל שלי הודעה שלא אגיע בזמן הקרוב. אחר כך אמרתי לאחי הצעיר שיבוא הביתה, בלי להגיד לו מה קרה. אמרתי לאמא שלי 'אמא, אלירז מת, ביי'. ואז התקשרתי לאבא שלי ואמרתי אותו הדבר: 'אלירז מת, ביי'. הייתי צריכה להגיד את המילים האלה, להוציא אותן מהפה שלי".
יומיים לפני פסח שעבר, פתאום קורל שמה לב שהתינוק שבבטנה זז פחות מהרגיל. היא נסעה לבית חולים להיבדק בלי להגיד למשפחתה. מתגובת הצוות היא הבינה שעשתה נכון כשהגיעה.
"כל הרופאים והאחיות נכנסו, והיה מלחיץ מאוד. אישרתי לצוות לקחת אותי לניתוח חירום אם יהיה צורך, כי הבנתי שמה שחשוב זה שבסופו של דבר יהיו כאן ילד בריא ואמא בריאה. בכל התהליך הזה ליוותה אותי יסמין, המיילדת הנפלאה של 'לצידך'. ברגע שראיתי אותה - נרגעתי, ידעתי שאני בידיים טובות. גם צוות בית החולים היה מושלם - צוות העזר עשה לי מסאז' בראש תוך כדי ניתוח.
"למרות שהיה לי ניתוח קיסרי חירום, היתה לי לידה נעימה. אבל היה רגע במהלך הלידה שהתפרקתי, וצעקתי 'ילדתי את הבן של אלירז!'. את הכאפה הראשונה קיבלתי כשהעליתי תמונה של נועם לפייסבוק ולאינסטגרם. כתבתי 'ברוך הבא לעולם, ילד שלנו'. נכון, הוא שלנו, אבל אני כאן לבד. ככה נועם יגדל. זה חלק ממנו, אבל זה לא מה שיגדיר אותו. הוא לא יתום צה"ל המסכן - הוא ילד קסם, ילד אושר. והוא יהיה הרבה מעבר לנסיבות חייו, כמוני".
"כוח לשמור על עצמי"
ב־6:00 בבוקר בשבת השחורה החל רס"ם אליאור יפרח משמרת כבלש בנובה. חצי שעה לאחר מכן הוא התקשר לאשתו חן (35), בביתם שבאופקים, ואמר לה שיש אזעקות ושתיכנס לממ"ד עם הילדים.
"התקשרתי אליו, והוא סיפר שיש בלגן מטורף ושלא אדאג. הבנתי שיש צבע אדום ואזעקות, אבל אומר בכנות שהתרגלנו לשגרת החיים הזאת. אליאור אמר שיש כאוס, אבל שעוד מעט הכל יסתדר והוא יגיע הביתה. הוא כל הזמן הרגיע אותנו. בשיחות המאוחרות יותר הוא נתן לי הנחיות להתגוננות מפני חדירת מחבלים, והורה לי להגיף את התריסים ולנעול טוב את הבית", נזכרת חן.
במהלך השבעה היא שמעה מה אליאור עשה באותו הזמן מפי מבלים רבים שהציל. גם בהם הוא נסך ביטחון ורוגע. הוא הסתיר מבלים מתחת לבמה, וסירב כשהציעו לו להצטרף אליהם. הוא המשיך לעמוד לידם ושימש מגן אנושי. במקביל, הוא התקשר להזעיק עזרה. כשהיא לא הצליחה להשיג אותו טלפונית, חן נאחזה בסיכוי שהטלפון שלו פשוט נפל. אבל כשהלילה ירד הלחץ גבר, וחן נקרעה בין הרצון לצאת לחפש את אהובה לבין הרצון להגן על ילדיהם, לביא (אז בן 7 וחצי) והראל (אז בן 4 וחצי).
"ב־22:00 בערב הגיע אלי מפקד ימ"ר וסיפר לי שמחפשים אותו. צעקתי שיחזיר לי את אליאור שלי. ב־2:00 לפנות בוקר הגיעו המבשרים. התמוטטתי. הוא היה כל עולמי, 15 שנה היינו ביחד. אני מודה על חיים מושלמים לצידו. הוא היה כל מה שיכולתי לבקש. לפעמים אנשים עוברים חיים שלמים בלי לדעת אהבה כזאת, ואני זכיתי. הוא היה אהבת חיי, גיבור ישראל".
שבוע וחצי קודם לטרגדיה גילו בני הזוג שחן בהיריון. אליאור כתב לה: "יש לי תחושה עילאית של אושר וציפייה". "במהלך ההיריון הבנתי שההודעה מלאת האושר הזו היא למעשה הדרך שלו לתת לי רעיון לשם משמעותי, כי עילאי זה גם עליון וגבוה, כמו שאליאור נמצא במקום גבוה בשמיים.
"אליאור השאיר לי מתנה נוספת - הוא ידע כמה יהיה לי קשה, ודאג להשאיר לי תינוק קטן שימלא את חדרי ליבי בשמחה ובאושר. שאוכל לתפקד, שאוכל איכשהו להרים את עצמי, עבורו ועבור הילדים שלנו. הרצון לשמור על ההיריון, ושהכל יעבור בשלום, הוא זה שנתן לי כוח לשמור על עצמי. יש לי בשביל מי. אני חייבת לקום, אני חייבת לשתות, אני חייבת לאכול. אני לא יכולה אחרת".
חן תלתה דיוקן של אליאור על קיר מרכזי בבית. "בכל בוקר אני מרימה את עילאי, אנחנו מצביעים על התמונה של אבא, נותנים לו נשיקה ומנופפים לו לשלום. ככל שהוא יגדל, אני אספר לו ואלמד אותו איזה אבא מדהים ומופלא היה לו. אני יודעת שהוא תמיד שומר עליו ותמיד ישמור עליו. אני אקנה לו את כל הערכים שעל פיהם אליאור חי. גם אם פיזית הוא לא כאן - הרוח שלו נמצאת בתוכנו ובתוכו, בתוך עילאי".
דרך ארגון אלמנות ויתומי צה"ל חן קיבלה ליווי של תוכנית "לצידך", המלווה אלמנות בהיריון. בתוכנית זכאיות האלמנות למפגשי שיח והכנה רגשית לקראת הלידה הצפויה, וכן למיילדת. חן מספרת בהתפעלות ובהכרת תודה עמוקה כמה ביטחון נתנה לה ההשתתפות בתוכנית - ובעיקר שלומית הרלב, המיילדת שלה.
"בלידה היינו רק אני, שלומית, התמונה של אליאור ונר דולק, והרגשתי שהוא שומר עלי. שלומית היתה נפלאה ולא עזבה אותי לרגע. לאורך כל השהות שלי בבית החולים היא כל הזמן דאגה לי. היא חסכה ממני כל מיני קשיים רגשיים. אני מעריכה את זה מאוד".
עזרה בהתחלה החדשה
בעקבות 7 באוקטובר ולאחריו, נוספו יותר מ־220 אלמנות ויותר מ־530 יתומים ויתומות למשפחת השכול. 15% מהאלמנות החדשות נותרו בהיריון - מצב קורע לב ובלתי נתפס.
אגף משפחות, הנצחה ומורשת במשרד הביטחון, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל וכוחות הביטחון וארגון המיילדות הארצי השיקו את תוכנית "לצידך", שמטרתה ללוות ולתמוך באלמנות הצעירות בתקופת ההיריון והלידה, וגם לאחריה. היא מעניקה ליווי צמוד והוליסטי לאלמנה ההרה, כדי לתמוך בה ולהקל את ההתמודדות המורכבת, ולו במעט.
"לידה היא רגע של התחלה חדשה שמביאה תקווה, אך עבור האלמנות שתוכנית 'לצידך' מלווה, הרגע הזה כרוך גם באובדן עמוק ובחוסר של יד תומכת ליד מיטת הלידה, ובחלומות על משפחה שכבר לא תתקיים כפי שתוכננה", אומרת גליה פרגמנט־מילגברג, מפקחת ארצית ביחידה לשירותי שיקום.
"אגף משפחות, הנצחה ומורשת ייסד תוכנית ייחודית זו במטרה לתמוך ולתת מעטפת רגשית ורווחתית מלאה לכל אלמנה, המלווה על ידי עובדות סוציאליות מטעם האגף המתאימות מענים ייחודיים לכל אחת לפי צרכיה, במהלך ההיריון, בלידה ולאחריה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו