אביאל רחמים, אבידן תורג'מן, עודד אברג'ל, עידו בן זינו ואלדד (אנג'ל) ברגמן, זכרם לברכה, הם חמישה חברים שגדלו יחדיו ונרצחו ב־7 באוקטובר, אך סיפורם המרגש טרם סופר. ביקור עם חמש אימותיהם בגבעת החמישה שליד משואות יצחק, שנקראה כך לזכרם, מעביר סיפור כואב של חברות אמת, אהבה לטבע - וחיבור חזק לאדמה.

>>דברים שרציתי לומר: יתומות ויתומי צה"ל מדברים מהלב | צפו בפרויקט המיוחד<<

"בני, אביאל שלום רחמים, עוד לא הגיע לגיל 28", מספרת אמו, תמר רחמים, ממרכז שפירא, בשיחה ראשונה עם "ישראל היום". "ב־7 באוקטובר הוא הגיע למסיבת הנובה בשעה 4:30 לפנות בוקר, ונרצח כמה שעות לאחר מכן. ארבעת חברי הילדות שהיו שם גם כן - נרצחו אחד אחרי השני. הם אמנם לא היו ביחד במסיבה, אלא בשלוש זירות שונות, אבל בכל זאת אף אחד מהם לא שרד".

אביאל (27) עזב את המסיבה יחד עם עידו, חבר ילדותו, בשעה 6:47 בבוקר, לאחר שהחלו להישמע אזעקות בלתי פוסקות. אמו מספרת שחמשת החברים שוחחו ביניהם בדקותיהם האחרונות, מאחר שהיו אמורים להיפגש באותה המסיבה, אך החמישה לא זכו להיות יחד עד למועד קבורתם בבית העלמין.

"עודד ואבידן היו שם ביחד, אלדד היה עם חברים מדרום אמריקה, ועידו ואביאל נסעו שניהם לכיוון כביש 232 צפונה, אבל אביאל ככל הנראה לקח פנייה ימינה לצומת רעים. כ־4-3 דקות מאוחר יותר עידו שלח הודעה לחבר אחר, עדכן שהם יצאו מהמסיבה", תמר מתארת, שלב אחרי שלב, את אותם רגעי האימה. "בשעה הזאת היה כבר ירי מטורף של טילים וצבע אדום ללא הפסקה. יש סרטון מהמסיבה שבו רואים את רכב הסוואנה של אביאל יוצא ממתחם הנובה ומסביבו הכל כאוס. אנשים היו באטרף, פחדו מהטילים, ואביאל, שהיה בהנדסה קרבית באוגדת עזה, הכיר את האזור. הוא לקח שמאלה וכנראה כ־100 מטר אחרי הצומת רכב מחבלים החל לירות בהם מאחורה. הזכוכיות בשלב זה מתנפצות, וכנראה עידו נהרג במקום. אביאל מקבל ארבעה כדורים באזור הבטן, ורואים בסרטון איך המחבלים עוקפים את הרכב וממשיכים לירות עליהם", נזכרת תמר בקושי רב.

"אני עומד למות"

את הסרטון האמור קיבלה המשפחה רק לאחרונה, במקביל לתחקירים שהוצגו למשפחות נרצחי הנובה. "זה סרטון שצולם כנראה במצלמה של המחבלים, כי רואים כתוביות בערבית בתחילת הסרטון. אחרי זה רואים את אביאל יורד מהכביש לשטח, מתקשר לעודד, שלא עונה, וגם לאלדד. הוא כנראה מספר לאלדד שירו בהם, ובינתיים מישהו עובר בכביש, רואה את השניים ירויים ומדווח למשטרה".

תמר סוברת שאביאל ועידו היו בין פגועי הירי הראשונים, בעקבות קצב התפתחות העניינים. "בעקבות הקריאה שני שוטרים עם ניידת יוצאים משטח הנובה, אחד אומר שיחזור למסיבה כדי להכווין אמבולנסים, ואז הם מעלים את מד"א על הקו ומתחילים לטפל באביאל. יש לנו את ההקלטה של השיחה הזאת, שומעים את שני השוטרים מתחילים לטפל בו, ועידו בשלב הזה כנראה כבר ללא רוח חיים. אביאל הספיק לרדת מהמכונית לפני שהשוטרים מגיעים אליו, עדיין בהכרה, ומסר לשוטרת את פרטיו האישיים. שומעים אותו אומר מפורשות שהוא עומד למות".

חמישה כדורים בגב

השוטרת מנסה בכל כוחותיה לטפל באביאל, ולדברי תמר היא צועקת על המוקדנית בטלפון: "למה לא מגיע אמבולנס?", אך המוקדנית מבקשת שיהיו סבלניים, כי יש הרבה אירועי ירי בזמן הזה. "בשלב מסוים השוטרים אומרים שאביאל מתחיל לפרפר, ואז שומעים את המוקדנית אומרת 'הלו, הלו' תוך שמגיעים עוד שני טנדרים של מחבלים. הם רואים את המתרחש ויורים מאר.פי.ג'י וקלצ'ניקוב לעברם, השוטרים מנסים להסתיר את אביאל, אבל לדעתי הוא כבר היה מת בשלב הזה. השוטר אומר לשוטרת השנייה לברוח, אך השוטרת מקבלת חמישה כדורים בגבה ומתה אף היא. השוטר ממשיך לברוח ומסתתר מאחורי ברז מים, אך זה מתפוצץ לאחר שנורה עליו אר.פי.ג'י. השוטר מתחיל לפחד שהשוטרת תטבע במים ושלא ימצאו אותה, ואז עובר מסוק קרב ועושה סיבוב במקום. המחבלים מנסים לירות לעברו, ואז עולים על הטנדר ובורחים. כך השוטר ניצל ומאוחר יותר סיפר לנו את כל הפרטים".

ומה קורה עם שאר החברים?

"אלדד היה במסיבה. כשהחל הירי הוא מאוד נבהל, הם ברחו למיגונית שהיתה מול בארי, ובאזור הזה אלדד נרצח", אומרת תמר. "עודד ואבידן זה סיפור מאוד עצוב, כי הם היו מהמקימים של הבמה והתחבאו תחתיה. עד שעה 9:40 בערך הם עוד תקשרו עם האחים שלהם טלפונית ושידרו שהכל בסדר, וכמה דקות לאחר מכן המחבלים רצחו אותם. הם היו ארבעה חברים מהיישוב, חברי ילדות צמודים מגיל מאוד צעיר. אבידן היה ממשואות יצחק והשאר ממרכז שפירא. בזמן המסיבה הם היו בשלושה מקומות שונים, אך אף אחד מהם לא יצא משם בחיים. היום כל הארבעה קבורים זה ליד זה בקבר אחים".

באיזה שלב הבנתם מה עלה בגורלם?

"אנחנו גרים ביישוב דתי ולא ידעתי שהוא נסע למסיבה, אף אחד מאיתנו לא ידע שהם שם. מעדויות של חברים אנחנו יודעים בדיעבד שעד 1 בלילה הם התלבטו אם לצאת לנובה או לפורום. בשעה 8:45 ב־7 באוקטובר התקשרתי לאביאל, כי הייתי דוברת של צוות החירום ביישוב, והתקשר אלי היו"ר כדי שנוציא הודעה לאנשים שלא יסתובבו מחוץ לבתים. אחרי שעניתי לטלפון של היו"ר נכנסתי לאינטרנט והתחלתי להתקשר לכל חמשת הילדים שלי. כולם ענו לי, חוץ מאביאל", היא נזכרת ורעד בקולה. "רק ב־10 בבוקר הבנו שהוא כנראה במסיבה. העלינו הודעה לפייסבוק שאנחנו מחפשים אותו, השגתי את הטלפון של האמרגן של המסיבה וניסיתי לדבר איתו כדי להבין אם אביאל ברשימות של המסיבה. הוא אמר שהוא יחזור אלי, ובסביבות 3 בצהריים דיברתי עם אדם נוסף, ששאל אותי מה אביאל לבש. הוא לא רצה להגיד לי כלום בטלפון.

במוצאי שבת מישהו התקשר לבת שלי בעקבות הפוסט בפייסבוק ואמר שיש לו סרטון. הוא שאל אם היא מעוניינת שהוא ישלח לה את הסרטון, ושניים מבניי כבר היו בזמן הזה בדרך ללהב 443 כדי לתת דגימת דנ"א. הבת שלי צפתה בסרטון שבו רואים את הסוואנה ואת אביאל מוטל ליד, במנח שלא משאיר הרבה ספקות. את עידו ראו יושב חגור ברכב, וברור שהם מתים", מספרת תמר.

"הבת שלי בשלב זה מתקשרת לשני האחים ואומרת להם שאין מה להמשיך בחיפושים. הם התייעצו עם גורמי מקצוע והחליטו להמתין להודעה רשמית שתגיע אלינו, ההורים. רק בבוקר יום שלישי קיבלנו את ההודעה הרשמית, אבל כמה ימים אחרי שנעלם - האיכון בטלפון של אביאל פתאום עבד, ואז ראינו שהוא נמצא במחנה שורה, לשם נאספו הגופות.

"ההורים של אבידן ועידו קיבלו הודעה ביום שני בלילה, אלדד ואנחנו בשלישי בבוקר, ואת עודד לא מצאו ולא זיהו עד ליום שישי". כל הלוויות היו באותו יום שישי, מלבד של עודד. אחד אחרי השני, בכל שעה עגולה, נטמנו החברים: אבידן, עידו, אלדד ואביאל.

כולם אהבו את הטבע

הרעיון להקים את גבעת החמישה לזכר חמשת הנופלים, בני היישובים שבאזור, היה פרי רעיונם של חברי המשפחה. "בתור ילדים הם היו הולכים לשם תמיד, זה נקרא 'גבעת התאנים', והיו עושים שם פיקניקים ומאוחר יותר גם על האש וחגיגות. לכן החברים שלנו החליטו לטפח את המקום, הם הקימו שם פרגולה וסידרו את הסביבה.

"בשנה שעברה עשינו שם ערב 'זוכרים ושרים' ביוזמת חמש המשפחות, והיו שם מאות אנשים מכל קצות הארץ. עד היום אנחנו בקשר עם שאר ההורים, הגברים מתראים בבית הכנסת, ואנחנו בכל הפעילויות לזכרם. הם חברים שהיו יחד בגן, ואז בבתי הספר. בצבא כל אחד מהם היה במקום אחר, אבל הם שמרו על הקשר הדוק עד למותם", אומרת תמר. "כולם בחבורה אהבו את הטבע, היו אוהבי אדם וחברי אמת. כיום גבעת החמישה משקפת בדיוק את כל מה שהחברים האלה אהבו".