"אמרת לנו לסמוך על האדם שבטנק": רס"ר אסף כפרי הובא למנוחות

רס"ר (במיל') אסף כפרי מבית חשמונאי, הובא היום (ראשון) למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין במועצה האזורית גזר. כפרי, בן 26 למותו, נהג טנק בגדוד 79 שבחטיבת "המחץ" של חיל השיריון, נפל ביום חמישי בקרב בצפון רצועת עזה. הוא הותיר אחריו הורים, אחים ובת זוג.

בכניסה לחלקה הצבאית, לוחמי גדוד 79 בחטיבה 14 של השריון שהגיעו מהקרבות בעזה, תלו שלט בד לבן עם תמונתו של חברם ללחימה והמשפט שהשאיר אחריו: "זה התור שלי, זה התור של הדור שלנו לתת מעצמנו ולשמור על המדינה". על השלט נכתב: "אוהבים אותך-לנצח תישאר בליבנו גדוד 78". ברי סחרוף, הזמר שהיה אהוב על אסף כפרי, ניגן ושר את שירו "ככה זה" מעל הקבר הטרי.

הוריו של אסף, יפעת וחגי, אמרו בדברי הפרידה: "אספי בכורי, נשמת אפי הויקינגי הכי רך ומתוק. איך אפשר לסכם 26 שנות עונג, ילד ערכי עם אהבה לעולם ורגישות. חיבקת את החסרונות שלך, היה לך חשוב להנות, להגשים חלומות ואת התשוקות".

האב חגי הוסיף: "ילד גיבור ב-26 שנות חייל ראיתי איך אתה מתפתח ילד איש. איש מלא נתינה ואהבה... כולי תקווה שהמחיר לא יהיה לחינם, שיעצרו המחלוקות בעם, שיתמלאו בכבוד הדדי ואהבת חינם כפי שאתה היית".

"עצרת את הכדור בגופך"

ליהי, בת זוגו של אסף: "היינו אמורים להיפגש היום - לא חשבתי שניפגש פה. תחסר לי לתמיד. לימדת אותי כמה אפשר לאהוב ולהיות נאהבת, איך זה מרגיש שנכנסים לך ללב. כל האנשים פה הם אנשים שפתחת להם את הלב ונכנסת פנימה. אני לא יכולה לספר פה את כל החלומות שלנו, אבל אספר קצת: טיול בתאילנד, בצפון, טיולים בג'יפ או באזור ולקחת את הילדים לטיול. בכלל, הרבה ילדים. שנבנה בית בדיוק כמו של ההורים שלך", אמרה.

"אני יודעת איך נראה הרגע האחרון שלך - עמדת על הטנק למעלה, מולך חורבות בין חאנון, מאחוריך העיר שדרות. כשהאויב והסכנה מולך והחברים צמודים מאחור. עם שמש חזקה וזקן ג'ינג'י, כמו שמשון הגיבור, עצרת את הכדור בגופך כדי להגן על החברים והמדינה - כמו שרצית. תודה על הכול. תבוא לבקר אותי בחלום - אתה חייב לי", הוסיפה בכאב.

בן דודו תומר נפרד בדמעות כשאחיותיו שירה ושחר לצידו: "עדיין לא התעוררתי מהסיוט הזה. גדלתי בחיקך ולאורך, היית החבר הראשון שלי ותיווכת לי את העולם. הצלחת להיות שילוב מופלא מהדברים הכי יפים של הוריך, והדבר הכי יפה שלך הוא הלב שלך. פשוט אהבת, בלי ביקורת, ציניות או מרחק. הצלחת בעולם המעוות הזה להבחין ביופי ובטוב שבכל בריאה. הייתה מסור אלינו, כתף לבכות עליה וגב להיתמך בו. שאלתי אותך יום לפני איך אתה מרגיש, אמרת שאתה מרגיש טוב מאוד ושזה נגמר בקרוב. ציפינו כל כך לחתונה שלך בצער הבלתי נגמר פה, לחגוג את האהבה הגדולה שלך, לראות אותך הורה, אני כל כך מצטער".

דודו של אסף, רונן: "סוף יקר, הלב נשרף לדבר עליך בלשון עבר. היית שמש שמאירה על אנשים, בטוב לבך. היית נוכח ועכשיו אתה כ"כ חסר. כבר שנה וחצי שאתה מתחיל ומסיים ומתחיל ומסיים מילואים, התרגלנו ולא ידענו שאתה בסכנה. בליל הסדר שלחת לנו תמונה עם צלחת פלסטיק, ואמרת שזה אמנם לא מתקרב לאוכל של סבתא - אבל זה מספיק טוב. כזה היית, מסתפק במה שיש ומתרכז בטוב".

עוזי, חברו לפלוגת זעם, סיפר: "הייתה לך נחישות שקטה ששום דבר לא יכול לעמוד בפניה. אני לא אשכח את החיבוק שלך, את החיוך החם שלך. היה חשוב לך להיות חלק מהפלוגה, התעקשת על זה ואני אומר לך כאן: אתה חלק. אנחנו שבורים, אך נמשיך ברוח עוצמתית במשימה שהתחלת, רוחך תלווה אותנו בכל המשימות".

זיו, חבר נוסף לשירות, סיפר בקול רועד: "היית החבר הראשון והכי טוב שלי בפלוגה. לא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות. כפרי, היית בן אדם עם לב רחב ואוהב שדואג לכולם. שמחתי כשבמילואים ראיתי אותך. סיפרת לי שאתה רוצה להתחתן, שאלתי אותך 'לאן אתה רץ?', אמרת שאתה רוצה להיות אבא צעיר, הערכתי את זה -אבל זה כבר לא יקרה. אוהב אותך יותר משאהבת שווארמה", הוא סיים בחיוך.

שניים מחברי הילדות שלו נזכרו: "אי אפשר לחשוב אליך מבלי לחייך, אסף שלנו. כשטסת לטיול הגדול כל כך חסרת לנו. כשחזרת לא הפסקת לפרוח. בשנה וחצי האחרונות היו מלאות חוויות ולצערנו מילואים בלי סוף. אבל אמרת לנו לסמוך על האדם שבטנק. זה הזמן לומר לך תודה, בשמנו ובשם מדינת ישראל. אנחנו נדאג להישאר מאוחדים ולהנציח אותך. אתה אח שלי, ותמיד תישאר אח שלי".

נציג צה"ל ספד לו: "היית דוגמה ומופת לכל חייל בחיל השריון, לא ננוח עד שנשיג שקט למדינת ישראל שכל כך אהבת"

לצד כפרי, נפצעו באורח קשה קצין מיחידת יהל״ם ולוחם במילואים בגדוד 79. הלוחמים פונו לקבלת טיפול רפואי בבית החולים, ומשפחותיהם עודכנו.

מגדה, סבתא רבא שלו - ניצולת שואה - קיבלה את הבשורה הקשה על נופלו, בזמן שהיא נמצאת בגרמניה לשם נסעה לטקס לציון 80 שנה לשחרור מחנה ברגן בלזן. 

מורתו של אסף כותבת: "אספי שלי, איזה נשמה ענקית. כמה דאגתי ושאלתי לשלומך מתחילת המלחמה. מסרתי לך ד"שים. 17 שנים חמקתי מלהפוך למורה שכולה והנה גם אצלי האסון דפק בדלת. תודה על מה ומי שהיית עבורי. תחסר לעולם ולי".

אלחי פרבר, חברו לפלוגה: "אח שלי היקר! הלב עדיין מסרב להאמין. פתאום מחבר שכל סבב הוא מסמר האירוע נשארו תמונות וזיכרונות. תודה על כל מה שהבאת איתך לפלוגה. אוהב אותך אח שלי, נוח על משכבך בשלום".