האו"ם חושף את פניו הצבועות. ב-10 בנובמבר מקבלת העצרת הכללית החלטה המשווה את הציונות לגזענות, החלטה שבוטלה רק בשנת 1991.
בזו אחר זו, הועלו להצבעה שלוש הצעות אשר, כדברי ראש הממשלה יצחק רבין, היו כ"התנקשות בזכות קיומה של מדינת ישראל, התכחשות לתפקיד אשר הועד לאו"ם וחבלה במאמץ להשיג שלום בין ישראל למדינות ערב".
ראשונה עלתה להצבעה הצעה לפיה "יש להזמין את אש"ף להשתתף בכל המאמצים, הדיונים והוועידות הנערכים בחסות או"ם, במעמד שווה עם הצדדים האחרים". 101 מדינות הצביעו בעד; 25 נמנעו ורק שמונה התנגדו.
אחרי כן עלתה לדיון ההצעה להקים ועדה של 20 חברים "להבטחת הזכויות הבלתי מעורערות של העם הפלשתיני, שמטרתה תהיה לשקול ולהמליץ על תוכנית שתבטיח, כי העם הפלשתיני ישיג מעמד של אומה בלתי תלויה ואת שיבתו לרכוש שנעקר ממנו בעקבות ארבע מלחמות ים תיכוניות".
אבל קשה מכל היתה ההצעה השלישית שנחתה על השולחן, שביקשה לפגוע ביסודה האידיאולוגי של המדינה היהודית - הציונות. להצעה היו 35 מתנגדות ו-72 תומכות.
השורה התחתונה? "למשטר הגזעני בפלשתין הכבושה ולמשטרים הגזעניים בזימבבואה ובדרום-אפריקה יש מקור אימפריאליסטי משותף, ומקור גזעני זהה, הקשור באופן אורגני למדיניותם, שמטרתה לדכא את כבודו של האדם", קבעו באו"ם.
במשך שנים פעלו ישראל ובעלות בריתה לביטול ההחלטה, שרואה במדינת ישראל אויבת השלום מעצם הגדרתה. המפנה התחולל רק 16 שנים מאוחר יותר.
שגריר ישראל לאו"ם, לימים הנשיא חיים הרצוג, אמר מעל בימת העצרת כי ההחלטה מתקבלת בדיוק במלאת 37 שנה לליל הבדולח, וקרע אותה על דוכן הנואמים באומרו "עבורנו, העם היהודי, אין זו אלא פיסת נייר".
ואיך אמר בן גוריון כבר 20 שנה קודם לכן? "או"ם שמום".
וגם זה קרה השנה
- ב-1 בספטמבר נחתם הסכם הביניים בין מצרים לישראל.
- הפיגוע במלון סבוי בתל אביב.
- יוצא סרט הבורקס "חגיגה בסנוקר".
- בית חולים לניאדו פותח את שעריו.
- נחנכת כיכר אתרים בתל אביב.
- אושר חוק המע"מ בכנסת.