סלח לי שבאתי: סאטירה נפלאה של מציאות עדתית

הסרט סאלח שבתי, שהביא לא פחות מ-1,184,900 צופים לבתי הקולנוע, היה מראה סאטירית לישראל של שנות ה-50. החיים הבלתי אפשריים במעברה, יחסם של בני הארץ הקיבוצניקים לעולי ארצות המזרח, הפוליטיקה המושחתת ותרבות השנור. כמה השתנינו מאז? מי יודע.

זו הייתה סאטירה נפלאה, ששיקפה את כל המתחים החברתיים והפוליטיים של שנות השישים. עולים חדשים מול ותיקים, הקיבוץ האידאולוגי, מתחים בין-עדתיים, פוליטיקה מפא"יניקית וקבלני קולות.

המעברה מתוארת לפרטיה - על "רחובה הראשי", פחוניה הרעועים, חבלי הכביסה, מיטות הסוכנות, השרפרפים, הברווזים והתרנגולות - פרטים יומיומיים היוצרים רושם ריאליסטי של מציאות קשה ללא אידיאליזציה; הקיבוץ, לעומת זאת, מאופיין בקווים כלליים ופסטורליים: דשא, חורשה, שדות ירוקים ובתים לבנים באופק.

ברגע דרמטי אחד ב־8 בפברואר, בטקס פרסי גלובוס הזהב ה־22, שנערך בלוס אנג'לס, שררה דממה כשהמגיש פתח את המעטפה שבה נכתב שמו של הזוכה בקטגוריית "הסרט הזר הטוב ביותר". להפתעת כולם, הזוכה הגדול היה הסרט הישראלי "סאלח שבתי", שכתב וביים אפרים קישון.

השם סאלח שבתי הוא משחק מילים קישוני על משקל "סְלַח שבאתי", המבטא את הרגשתם של העולים החדשים כלפי הוותיקים. היצירה סאלח שבתי ראשיתה כקובץ מערכונים שבוצעו על ידי להקת הנח"ל ומאוחר יותר על ידי להקת בצל ירוק. המערכונים שודרו בהצלחה ברדיו, וכן הוקרנו בתחנות טלוויזיה אירופיות רבות.

את ההשראה לדמותו של סאלח שאב קישון מעולה חדש שהוא ומשפחתו התגוררו עמו בצריפון במעברת "שער העלייה" בחיפה. תחילה עלתה הדמות במערכונים שכתב קישון ללהקת הנח"ל בשנות ה-50.

וגם זה קרה השנה

• נחנכה העיר כרמיאל בגליל התחתון.
• שמורת החולה - שמורת הטבע הראשונה בישראל.
• נחנך הקמפוס הרשמי של אוניברסיטת תל אביב ברמת אביב.
• מועלות עצמותיו של זאב ז'בוטינסקי לארץ.

• בתל מונד נכלא הילד הכי צעיר שנכלא אי פעם שהיה בן 13.