בפרבר של בואנוס איירס, תחת שם בדוי, הסתובב האיש שאחראי להשמדתם של מיליונים. ואז, בלי רעש ובלי אזהרה – הוא נלכד. אייכמן, הצורר, בידי במוסד. על טיסה אחת, תחת סודיות מוחלטת, עלתה גם תחושת צדק שלא העזנו לחלום שתמריא.
מבצע פינאלה, היה מבצע חשאי שהוצא לפועל בארגנטינה על ידי המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים במאי 1960. אדולף אייכמן היה מהאחראים הראשיים לביצועה בפועל של תוכנית הפתרון הסופי של גרמניה הנאצית בימי השואה.
לאחר כניעת גרמניה הנאצית ותום מלחמת העולם השנייה הוא נמלט לארגנטינה, נתגלה שם, נלכד בפעולה חשאית על ידי אנשי "המוסד" והובא לישראל, בה נשפט על מעשיו. הפעולה נחשבת לאחת המורכבות והנועזות שנעשו על ידי המוסד, לאור המרחק הרב מישראל והצורך להוציאה לפועל בחשאי וללא ידיעת שלטונות ארגנטינה.
ידיעה ראשונה על האפשרות שאייכמן נמצא בבואנוס איירס הגיעה למוסד ב-1953 משמעון ויזנטל, אך המכתב ששלח ויזנטל נגנז ולא פעלו בעקבותיו. ידיעה נוספת על מקום הימצאו של אייכמן הגיעה לישראל בחודש אוקטובר 1957 באמצעות ד"ר פריץ באואר, משפטן יהודי-גרמני ששימש כתובע הכללי של מדינת הסן בגרמניה.
הידיעה הועברה אל הממונה על שירותי הביטחון, איסר הראל. הוא שיגר אל באואר את איש המוסד שלמה כהן-אברבנאל, שקיבל ממנו מידע מפורט ומסמכים על אייכמן, אך לא את פרטי המקור ממנו הגיעה הידיעה. באואר איפשר למוסד לפרוץ למשרדו, ומיכאל מאור, הצלם של המוסד, הוא שנכנס למשרד וצילם את המסמכים.
בדצמבר 1959 בא ד"ר באואר לביקור בישראל והביא עמו ידיעות חדשות ומפורטות אודות אייכמן, ממקור – שלא היה לותר הרמן - שאותו סירב בתוקף לחשוף. בין השאר מסר כי אייכמן שינה את שמו לריקרדו קלמנט. לפרט זה הייתה חשיבות רבה שכן אותו שם נכלל גם במידע שהעביר הרמן. לפיכך החליט הראל לשלוח לבואנוס איירס חוקר בניסיון נוסף לאתר את מקום מגוריו של אייכמן.
באותה עת העביר הראל דיווח ראשוני לראש הממשלה דוד בן-גוריון כי אפשר שנתגלה מקומו של אייכמן. גם שרת החוץ גולדה מאיר הובאה בסוד העניין. בנוסף נפגש הראל עם היועץ המשפטי לממשלה חיים כהן כדי לברר אם תהיה ישראל מוסמכת לשפוט את אייכמן על פשעיו בקשר לשואה. כהן חיווה את דעתו שהדבר יהיה אפשרי.
הראל החליט כי יש לגשת לפעולה ללכידת אייכמן. נסיבות הפעולה היו מסובכות - המרחק מישראל היה עצום, לא היו אמצעי קשר מהירים בינה לבין ארגנטינה והיה צורך לפעול בחשאי וללא ידיעת השלטונות הארגנטיניים, על מנת למנוע כל אפשרות שאייכמן יוזהר ויימלט.
זיהויו של ריקרדו קלמנט כאייכמן היה מקורב אך לא ודאי, ולכן נקבע כי יידרש זיהוי נוסף לאחר הגעת הצוות המבצעי לארגנטינה ובמקביל להכנות הסופיות ללכידה. לפיכך הוחלט כי קבוצת חלוץ של הצוות המבצעי, בראשותו של אברהם שלום, תצא לארגנטינה לפני יתר הצוות.
במקביל לטיפול בסידורים הלוגיסטיים יצאה הקבוצה במהרה לסיור ראשון ליד ביתו של קלמנט בסן פרננדו וכבר במהלכו נצפה קלמנט ליד ביתו. סדרה של תצפיות נוספות שנערכו בימים שלאחר כן העלתה כי הוא מהלך בנתיב קבוע דמוי האות ר' אל ביתו מתחנת אוטובוס הסמוכה אליו, בשעה 19:40 מדי ערב.
בעקבות הדיווח הראשוני של קבוצת החלוץ ב-26 באפריל הורה הראל ליתר אנשי הצוות המבצעי לצאת לארגנטינה. הוא עצמו הגיע לשם לפני כולם, ב-1 במאי. אחרונה הגיעה לבואנוס איירס יהודית נסיהו, ב-11 במאי.
ב-11 במאי לפנות ערב יצאו שתי מכוניות של הצוות המבצעי לסן פרננדו. מכונית הלכידה ובה ארבעה אנשים. המתינה לבואו של קלמנט בקרבת ביתו, לאורך צלע אחת של נתיב הליכתו. המכונית האחרת נועדה לשמש כגיבוי. היא חנתה כשלושים מטרים מהשנייה, על הצלע האחרת של נתיבו של קלמנט, ותוכנן שתסנוור אותו בפניה כדי שלא יבחין במכונית הלכידה עד הרגע האחרון. חופות המנוע של שתי המכוניות היו פתוחות ונהגיהן העמידו פנים שהם מטפלים במנועים.
קלמנט היה אמור להופיע בשעה 19:40, והצוות קבע מראש שימתין לו רק עד 20:00, כדי להימנע משהות ארוכה ומעוררת חשד במקום. הוא לא הופיע עד 20:00 אך רפי איתן החליט להמתין עוד. קלמנט הופיע בשעה 20:05.
בעת שהתקרב למכונית הלכידה חשדו אנשיה שהוא מחזיק אקדח בכיסו. על כן לא נהג צבי מלחין לפי התוכנית שנקבעה – לאחוז בקלמנט מאחור – אלא קפץ עליו והפילו, כאשר קלמנט פולט צעקה חדה. איתן ותבור הצטרפו אליו וכולם הטילו את קלמנט לתוך המכונית, כשארבעתם במושב האחורי. קלמנט לא גילה התנגדות. תבור טיפס למושב הקדמי. אהרוני סגר את מכסה המנוע, התיישב ליד ההגה ונסע מן המקום. שלב הלכידה הסתיים בתוך פחות מדקה.
אנשי הצוות כפתו את קלמנט, חסמו את פיו, כיסו את עיניו והשכיבו אותו על רצפת המכונית כשהוא מכוסה בשמיכה. אהרוני הזהיר אותו בגרמנית כי אם לא ישב בשקט גמור - יירה. קלמנט ציית. כאשר מכונית הגיבוי מובילה נסעו המכוניות אל הבית שנקבע להחזקת קלמנט והגיעו לשם לאחר 45 דקות.
קלמנט הוכנס לחדר הכליאה שהוכן לו וחיפוש נערך מיד על גופו, בגדיו וחפציו נלקחו והוא הושכב לבוש בפיג'מה ובכיסוי עיניים על מיטה ורגלו נקשרה אליה באזיקים. במצב זה בילה את מרבית ימי החזקתו במעצר.
אהרוני החל את חקירתו הראשונה. לשאלותיו מסר קלמנט פרטי זיהוי שונים שהיו ידועים כשייכים לאייכמן, כולל מספר כרטיס החבר שלו במפלגה הנאצית. כאשר נשאל לזהותו מסר בתחילה שני שמות בדויים אך לאחר מכן הודה כי הוא אייכמן. למחרת העביר הראל דיווח על כך לישראל. בן-גוריון דרש למצוא מישהו שהכיר את אייכמן בעבר, כדי לזהותו בוודאות, והראל מצא את משה אגמי, שהיה נציג הסוכנות היהודית בווינה ונפגש עם אייכמן ב-1938. אגמי זיהה אותו.
בימים הבאים, עד 21 במאי, הוחזק אייכמן במעצר בבית, כשאנשי הצוות מתחלפים בשמירה מתמדת עליו ובתצפית על סביבות הבית. הוכנה ותורגלה תוכנית פעולה מפורטת למקרה חירום של חיפוש בבית. יהודית נסיהו הגיעה אל הבית על מנת לשוות לו כלפי חוץ מראה של בית מגורים רגיל. היא טיפלה בתחזוקתו ובהאכלת כל אנשי הצוות. הצורך להחזיק במעצר רוצח המונים במשך ימים התגלה כמכביד מאוד על מורל הצוות.
מכונית ובה אייכמן וארבעה אנשים אחרים ובכללם הרופא עזבה את בית המסתור והגיעה לשדה התעופה של בואנוס איירס ב-20 במאי בשעה 23:00. ב-23 במאי הודיע ראש הממשלה בן-גוריון לכנסת על לכידתו של אייכמן והבאתו לישראל. ד"ר פריץ באואר קיבל הודעה אישית על הלכידה שעתיים לפני ההודעה הרשמית.
כשהוכנס אייכמן לרכב אמר לו הסוכן צבי אהרוני בגרמנית כי אם לא ישב בשקט גמור יירה בו - ואייכמן ציית לאיש המוסד היהודי והובא להישפט בישראל.
וגם זה קרה השנה
- מפגש ראשון לאחר השואה, בין ראש ממשלת ישראל למנהיג גרמני.
- הכור האטומי הראשון של מדינת ישראל בנחל שורק מתחיל לפעול.
- מתפרסמת סיסמת חיל האוויר הישראלי, "הטובים לטיס".
- האגורה מחליפה את הפרוטה כחלק המאה של הלירה.
- יוסי פלדמן מקים את בית ספר השדה הראשון בישראל.