אושוויץ, אתמול. מאבק הזיכרון הוא חובה מוסרית. צילום: יוסי זליגר

העבר מזהיר אותנו, וכדאי שנקשיב: הקרב על זיכרון השואה הוא מאבק על עתידנו

אנחנו עומדים מול צומת קריטי: חינוך או הכחדה • מי ששוכח את העבר - גוזר על עצמו לחיות אותו מחדש ולכן מאבק הזיכרון הוא חובה מוסרית

השנה מציין העולם 80 שנים לשחרור מחנות ההשמדה ולסיום מלחמת העולם השנייה. אי אפשר שלא לשאול את עצמנו – האם באמת ניצחנו את הרוע? אולי את הנאצים העולם הביס, אבל השנאה – אותה שנאה עיוורת שהציתה את אש המשרפות – לא נעלמה. היא פשוט החליפה צורה.

שורדת השבי ומשפחות חטופים בניגון המרגש בקרקוב %2F%2F יוסי זליגר

השנה יצעדו במצעד החיים 80 שורדי שואה מישראל ומהעולם, חלקם הגדול בני 90 פלוס – העדים החיים האחרונים לזוועות המחנות, הרעב, ההשפלה וההשמדה. הם נושאים על כתפיהם את גחלת האש האחרונה - את הקול האחרון שמעביר את להבת הזיכרון מדור לדור. ככל שחולף הזמן גם הם הולכים ונעלמים. וכשנעלם הקול – נעלמת גם האזהרה. האם אנחנו מוכנים לעולם שבו לא יישאר אף אחד שיגיד "אני הייתי שם"?

זו אינה שאלה היסטורית, אלא קיומית. האנטישמיות לא נעלמה, היא רק עברה מהרחובות לרשתות החברתיות. היא עברה מהתעמולה ברדיו ובכרזות, לפוסטים ולתגובות בפייסבוק, בטיקטוק ובאינסטגרם. פעם שנאו אותנו בגלל מי שהיינו, כיום שונאים אותנו בגלל מה שאנו מסמלים. השנאה כבר לא עוטה טלאי צהוב אלא את דגל ישראל. סטודנטים יהודים מותקפים, אוניברסיטאות מחרימות את ישראל, כרזות אנטישמיות מוצגות בערים מרכזיות בעולם. הרעל צף ומתפשט.

אנחנו עומדים מול צומת קריטי: חינוך או הכחדה. הקרב על הזיכרון אינו רק טקסי, אלא מאבק על ערכים, על זהות, על עתידנו. המאבק באנטישמיות אינו עניין יהודי בלבד, אלא מבחן לערכים האוניברסליים של האנושות כולה. כאשר זיכרון השואה נדחק לשוליים, גם הלקח נשכח. מי ששוכח את העבר - גוזר על עצמו לחיות אותו מחדש. בשנת 2025, בעידן של ידע נגיש, השקרים מתפשטים מהר יותר מאי־פעם והבורות הופכת לנשק. במקום "לא עוד" אנו שומעים "אולי זה לא קרה".

מצעד החיים בבירקנאו, צילום: יוסי זליגר

מאבק הזיכרון הוא חובה מוסרית. חינוך לשואה הוא חינוך לאנושיות, להכרת האחריות שלנו. כדי להילחם בשנאה יש להתחיל את החינוך כבר בגני הילדים, להטמיע ערכים של סובלנות בבתי הספר, ולוודא שאוניברסיטאות לא הופכות מוקד להסתה. מערכת חינוך שמלמדת על ההיסטוריה, על המחיר הנורא של האדישות ועל ערכי הדמוקרטיה והכבוד ההדדי היא הדרך היחידה להבטיח שדורות העתיד לא יחזרו על טעויות העבר.

זה הקרב של דורנו – הוא מתחיל בכיתה, ממשיך במשפחה, ומחייב פעולה ברמה העולמית למען עתיד טוב יותר. רק כך, אולי, השנאה תתחלף בתקווה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...