זה לחלוטין לא צירוף מקרים שזמן קצר אחרי הצהרת הפלסטיק העבשה של ראש הממשלה במוצ"ש יצא השר והפרשן לענייני טרפוד עסקאות סמוטריץ' באמירת הרוע שעל פיה "השבת החטופים אינה המטרה הכי חשובה".
בצלאל סמוטריץ': "להחזיר את החטופים זו לא המטרה הכי חשובה" מתוך גלי ישראל
נתניהו אמר אותם הדברים בדיוק, אך הם הוגשו לנו בטעם מעודן יותר. בכל זאת מימונה, וצריך שיהיה מתוק, שלציבור יהיה קל יותר לבלוע ולעכל. סמוטריץ' פשוט אמר, ללא מיסוך ומילים יפות, אותו המסר ממש שהרים את המסך וחשף את המלך במערומיו.
יצא המרצע מן השק. המרצע הוא כלי חד, כזה הדוקר את השק וכך נחשף בחודו ובסודו. האמירה המקוממת אך הכנה להחריד של סמוטריץ' חושפת את האמת כולה - נתניהו וממשלת הבובות שלו רואים בחטופים נטל, באמפר, מהמורה, הפרעה בדרך להשגת "הניצחון המוחלט": הישארותם בשלטון.
סמוטריץ' נהנה כל כך לנפנף בהיקף המרשים של אחוזי הגיוס והשירות המשמעותי שעושים יוצאי המגזר הדתי-לאומי בצה"ל. מתהדר בנוצות לא לו. הרי הוא שירת שירות מקוצר, רק כדי להבטיח שלא "נשלוף" לו את העובדה הזו ביום מן הימים.
הוא חוזר ומצהיר מעל כל במה שהמגזר שלו והמשפחה הפרטית שלו - אחים, בני דודים וכו' - מגויסים ושומרים עלינו. לא פעם הוא שולף מכובע השפנים שלו את היקף האבידות במגזר, ומתעטף בו כאילו היה גלימת כבוד. זה לא כבוד להקריב חיים!!! ולא טוב למות, גם אם זה בעד ארצנו.
המגזר שממנו אני באה, התנועה הקיבוצית, גם הוא מגזר בעל אחוזי גיוס גבוהים לאורך הדורות, ובדומה למגזר הדתי-לאומי ספג אבידות גדולות בהרבה מגודלו היחסי בחברה הישראלית. כי כשצריך הולכים.
כל מי שעיניו בראשו מבין שמיטוט חמאס לא יושג בלחץ צבאי גרידא, וכי נדרשים מאמצים מדיניים אמיתיים, והתגייסות מלאה של ראש הממשלה וממשלתו כדי להבטיח את החזרתם של כל החטופים. זה לא קרה בשום שלב במלחמה הזו, שמטרתה היחידה היא לשמור על נתניהו ישוב בכיסאו.
היהדות מקדשת את החיים, אין אצלנו שאהידים, לפחות לא עד היום. במסכת סנהדרין כותבים חז"ל: "מניין לרואה את חברו שהוא טובע בנהר, או חיה גוררתו, או ליסטים באים עליו – שחייב להצילו? תלמוד לומר: לא תעמוד על דם רעך". החובה היא אקטיבית: לא רק לא להזיק, אלא לעשות משהו כדי לעזור, וזה לא רק בעבירות רצח.
אחינו בני הערובה, המוחזקים בין שיני הכריש, לא מצילים בכך אף אחד מאיתנו. חוץ מנתניהו וממשלת השקר שהובילו אותנו לחורבן הקולוסלי הזה מלכתחילה. הקרבתם לא תציל איש. ולא תמנע את 7 באוקטובר הבא. כי כבר לא יישאר מה להציל אחרי חורבן הבית שאליו אנחנו מובלים.
ותהייה אחרונה - לו 7 באוקטובר היה מתרחש בגבול המזרחי שלנו, ו"חטופינו" היו נלקחים מעלי או מקדומים, האם גם אז היה כבוד השר מכריז עליהם כשהידים? או שמא קול בוחריו הפוטנציאליים היה קורא אליו מן השבי והוא היה מוצא דרך לשחררם, בעסקה אחת כוללת בסיום המלחמה?
רננה גומא־יעקב היא אמם של שיר, אור ויגיל יעקב. אור ויגיל נחטפו ושוחררו בעסקה מצילת חיים אחרי 52 ימים בשבי חמאס בעזה. אביהם יאיר יעקב נרצח והוא עדיין מוחזק כחלל בעזה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו