סיפורו המלא ויוצא הדופן של השוטר יעקב ביסקוביץ לא נחשף מעולם. הוא היה גיבור כשורד שואה ממחנה סוביבור בפולין, ואמיץ גם כאיש משטרה בישראל שעוטר בצל"ש על הצלת חיי אדם.
כנער צעיר הפך לאחד האנשים הבודדים ששרדו זמן רב כל כך במחנה השמדה, השתתף במרד שהוביל לסגירת המקום והיה היהודי האחרון שעזב את המחנה. הוא העיד במשפט אייכמן, עלה על הדוכן במדי שוטר והציג את מפת המחנה שצייר בעצמו, ושהיתה למפורטת ביותר עד היום.
יום השואה 2025: מתי הצפירה והאירועים המרכזיים – כל הפרטים
מפת המחנה שצייר תרמה לחשיפת הזוועות של הנאצים וסייעה בחפירות ארכיאולוגיות בשטח המחנה, שבו התגלו תאי הגזים והמשרפות שנקברו והוסתרו מתחת לאדמה עשרות שנים.
82 שנה לאחר שנמלט מהמחנה ו־13 שנה לאחר מותו, הפיק בית המורשת של משטרת ישראל מיצג מציאות מדומה, המוקדש לפועלו לחשיפת רצח ההמונים בסוביבור. במקביל, יתפרסם בקרוב המאמר "הערכה מחודשת על בסיס חפירות ארכיאולוגיות ותיעוד ככלי לשחזור מחנה סוביבור: עדותו של יעקב ביסקוביץ כמקרה מבחן" מאת רב־פקד ד"ר יוסי המי ממדור ההיסטוריה של בית המורשת והארכיאולוג ד"ר יורם חיימי, מי שחפר 15 שנה בשטח וגילה לעולם את שרידי מחנה ההשמדה.
סוביבור היה אחד משלושה מחנות השמדה, יחד עם טרבלינקה ובלז'ץ, שהוקמו במסגרת "מבצע ריינהרד", תוכנית להשמדה כוללת של יהודי פולין. המחנה הוקם ב־1942 וזמן קצר לאחר מכן הגיעו אליו ביסקוביץ בן ה־15 עם הוריו ואחותו הינדע. האם והאחות נשלחו מייד לתאי הגזים, והאב נבחר לעבוד במחנה כנגר.
"אני, שהייתי ילד, נסחבתי על ידי אבי", סיפר במהלך משפט אייכמן, "מאותו טרנספורט לקחו 12 איש בערך. מהיום הראשון עבדתי עם כולם. בהתחלה זה היה בבניית המחנה וגדרות תיל, וסחבנו ענפים בריצה ממרחק של שלושה קילומטרים בערך".
עם אבא בגיא ההריגה
ביסקוביץ ראה כיצד מי שלא עובד נורה או נשלח לתאי הגזים, ודאג לחייו של אביו שחלה בטיפוס. "הייתי סוחב אותו יום־יום לעבודה", סיפר. "עבדנו בקזינו של האוקראינים. הוא ישב בפינה ועבדתי גם בשבילו. השתדלתי ככל האפשר, אבל הגיע יום שכבר לא יכולתי לסחוב אותו. באותו יום באו שני אנשי אס.אס, הוציאו אותו מהצריף והובילו אותו לבור הירי בלוויית מכות וצעקות. ירו בו בפניי. רציתי לרוץ אחריו, אבל הפועלים שעבדו איתי החזיקו בי".
ביסקוביץ שהה בסוביבור שנה וארבעה חודשים - מהיהודים היחידים ששרדו זמן רב כל כך במחנה השמדה, מאחר שתוחלת החיים הממוצעת במחנות אלו לא עלתה על חודשיים.
ב־14 באוקטובר 1943 פרץ המרד המפורסם שהונצח בסרט "הבריחה מסוביבור", שאת תסריטו כתב ניצול המחנה תומס בלאט.
"עם הפסקת המשלוחים התכופים למחנה, לקראת אביב 1943, הבינו היהודים שהמקום ייסגר ושכל יושביו יחוסלו", מספר ד"ר המי. "אז החלו אנשי המחתרת היהודים להתארגן לקראת המרד, שבו השתתפו מאות אסירים".
היהודים טמנו פח לנאצים והזמינו אותם למדוד מעילי עור חדשים, נעליים, או לראות חפצים שבנו עבורם. כל איש אס.אס שנכנס הותקף במכות גרזן או בדקירות סכין. 16 מאנשי הסגל של המחנה חוסלו בדרך זו. את אחד מהם דקר ביסקוביץ.
השומרים התאוששו מההלם וירו במאות מהיהודים. מי שהצליח לברוח ליערות, נתפס והוצא להורג. רק 47 מתושבי המחנה ניצלו, אולם סיפור הישרדותו של ביסקוביץ הוא לא פחות מנס. בעקבות המהומה הוא לא הצליח להגיע לגדר ונאלץ להימלט לכיוון המשרפות. הוא התחבא בתוך בור ירי עד אחרי חצות, כשבסוביבור היו רק שומרים. בלילה הצליח להימלט מהמקום והפך ליהודי החי האחרון שעזב את המחנה.
בעדותו במשפט אייכמן סיפר על בריחתו ממחנה ההשמדה סוביבור: "נשארתי בתוך הלזארט, בור הירי, עד אחרי חצות. לאחר שקפצתי מעל לגדר בגובה שני מטרים, דרך החצר שבה התפשטו האנשים לפני תא הגזים, נורו אלי כמה יריות מהשומר שהיה על המגדל. היות שהיתה כבר חשיכה, לא פגע בי כדור. אחר כך באו הרבה אנשי אס.אס והתחילו לרוץ לכיוון שלי, אולם חשבו שאף אחד אינו רץ ועזבו את המקום. רק בלילה התחלתי לחדור דרך גדרי תיל, לקרוע גדרי תיל בידיים. השומר לא היה שם במקרה. לבסוף עלה בידי לצאת מהמחנה".
חיים של לוחם
התלאות שעבר לא ריפו את ידיו של ביסקוביץ, שהיה כבן 17. הוא הצטרף לפרטיזנים ולאחר מכן התגייס לצבא הפולני ועסק בסילוק מוקשים. כעבור כשנה ערק מהצבא בעקבות ויכוח על רקע אנטישמי ונידון למוות. בצבא החליטו להעניק לו חנינה והוא ריצה ארבעה חודשי מאסר, שבסיומם חזר לתפקידו. כמה חודשים אחר כך ערק שוב, הצטרף לתנועת בית"ר ובעזרתה עבר למחנה פליטים בגרמניה.
ב־1947 עלה על אוניית מעפילים שהבריטים לכדו והעבירו לקפריסין. כעבור שנתיים עלה לישראל והתגייס לצה"ל. ב־1952 השתחרר והצטרף למשטרה. הוא שירת כשוטר סיור, כשוטר מקוף, כזקיף בשגרירויות, ביחידת ליווי עצורים ובמשמר המטה הארצי.
ב־1959 הוזעק בלילה לאחד הרחובות בתל אביב בעקבות דיווח על אדם שרוצה לקפוץ מחלון ביתו. כשהגיע - האיש קפץ, וביסקוביץ הושיט את ידיו כדי לתפוס אותו. האיש ניצל, אולם ביסקוביץ נחבל קשות ואושפז בבית חולים למשך חודש.
הסיפור פורסם אז בעיתונים ורבות דובר על צל"ש המפכ"ל שהוענק לו, אולם ביסקוביץ הסתיר את העובדה שהוא שורד שואה. רק עם פתיחת משפטו של אייכמן, במאי 1961, חשף את מה שעבר, סיפר על חלקו במרד סוביבור וגילה כי חבר ממחנה ההשמדה הצליח להציל מהמשרפות כמה תמונות - המזכרת היחידה מהוריו ומאחותו. ביוזמתו הציג בפני בית המשפט גם את ציור המחנה מבלי לדעת איזו משמעות תהיה לו בעתיד.
ביסקוביץ נישא במהלך חייו לשתי נשים, בלה וטובה, והותיר אחריו שני ילדים, אריה ויחיאל. הוא השתחרר מהמשטרה ונפטר ב־2002 כשהוא בן 76. ארבע שנים אחר כך הפכה המפה שצייר לאחד הכלים שחשפו את הנעשה במחנה. הכל החל כשהארכיאולוג ד"ר יורם חיימי מקיבוץ מפלסים בעוטף גילה כי דודיו נרצחו בסוביבור. "נסעתי לשם לראות אם יש מוזיאון או ארכיון, אבל לא היה כלום", משחזר חיימי. "היו שם רק שלוש אנדרטאות ויער. כארכיאולוג חשבתי שזה מקום שכדאי לחקור. נפגשתי עם מנהל מוזיאון של בית כנסת בעיר הקרובה לסוביבור, והוא אמר שאם אשיג תקציבים הוא ידאג לאישורים".
את המפה של ביסקוביץ מצא חיימי בגנזך המדינה, והיא ליוותה אותו במהלך החפירות שהחלו ב־2007 והסתיימו ב־2021. "220 אלף חפצים מצאנו שם, כמו תכשיטים, שעונים, כלי אוכל, בקבוקי בושם ושיניים", הוא מספר. "לצערי הפולנים שמו את רובם במחסן, ולא אפשרו לנו להביאם לארץ. המפה של ביסקוביץ היתה מדויקת מאוד וסייעה רבות. היכן שסימן שהיו צריפים או תאי גזים, זה מה שהיה. הכל נקבר בקרקע".
כמי שחווה את 7 באוקטובר במפלסים, אתה חושב שבעתיד תקיים את אותן חפירות גם בעוטף?
"אני צריך להתאושש מהטראומה, ומאז אותה שבת עשיתי הפסקה מהחפירות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו