העולם התורני והציבורי בישראל נפרדים מדמות מיוחדת במינה. הרב רפאל מאיר נסים מאזוז זצ"ל היה גאון בתורה, מנהיג רוחני ואדם שציבור רחב כל כך – מכל קצוות החברה – ראה בו כתובת של חוכמה, יושר ונחמה.
אני זכיתי להכיר מקרוב את הרב לאורך עשרות שנים, ולחוות את גדולתו לא רק כלמדן עצום, אלא כאדם שהצניעות והאכפתיות היו טבועות בו - לא פחות מאשר הבקיאות.
לאחר שאביו נרצח בתוניס, עלה הרב ארצה והקדיש את חייו להפצת תורה. את ישיבת "כיסא רחמים" הוא ייסד בשנת 1962, ומאז היא הפכה למגדלור רוחני. אלפים התחנכו בה לאורך השנים, בארץ ובעולם.
אבל הרב מאזוז לא היה רק ראש ישיבה. הוא היה גם מורה דרך לחיים, ודלתו תמיד היתה פתוחה לכולם: חרדים, דתיים וחילונים; אנשי ציבור ואזרחים פשוטים. הוא לא הבחין בין מגזרים, עדות או כיפות, וראה בכל יהודי נשמה יקרה.
מורשת שתמשיך לדורות
אהבתו של הרב מאזוז למרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל היתה עצומה. הוא דיבר עליו בהערצה עמוקה ובלתי פוסקת. כאשר הרב עובדיה ישב שבעה על אביו, בא לנחמו ראש הממשלה דאז, יצחק שמיר. כשיצא הרב מאזוז מהחדר, פנה הרב עובדיה לשמיר ואמר על הרב מאזוז: "זה גאון ענק, שאין דומה לו".
כאשר הקמתי את תנועת "יחד", נחשפתי שוב לעומק ראייתו של הרב מאזוז, לאומץ ליבו ולנאמנותו המוחלטת לדרך התורה. גם כעת, עם כאב הפרידה, ניכר עד כמה גדולה היתה השפעתו – ועד כמה תחסר נוכחותו. המורשת שהותיר אחריו הרב תמשיך ללוות דורות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
