מתי יום השואה 2025?
יום הזיכרון לשואה ולגבורה ייפתח השנה (תשפ"ה) בערב יום רביעי, 23 באפריל 2025 – כ"ה בניסן תשפ"ה, ויימשך עד ערב יום חמישי, 24 באפריל 2025 – כ"ו בניסן תשפ"ה. זהו יום של התייחדות עם זכר ששת מיליוני היהודים שנספו בשואה, והוא מצוין בטקסים ממלכתיים, אירועים חינוכיים ושידורים מיוחדים לאורך כל היום.
מתי הצפירה וכמה זמן היא נמשכת?
צפירת הזיכרון הארצית תישמע ביום חמישי, 24 באפריל 2025, בשעה 10:00 בבוקר בדיוק. בזמן הצפירה נעצרת התנועה ברחובות ובכבישים, הציבור עומד דום, ודקות אלה מוקדשות לזכר קורבנות השואה באשר הם. היא תימשך למשך שתי דקות של דומייה והתייחדות עם זכר קורבנות השואה.
*בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה (יום רביעי) 23.4.2025 - לא תשמע צפירה
**במקרה של אזעקת אמת - ישמעו סירנות עולות ויורדות
מדוע יש רק צפירה אחת ביום הזיכרון לשואה ולגבורה לעומת שתיים ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל?
אין סיבה רשמית, הצפירות מציינות את פתיחת אירועי יום הזיכרון ואת הטקסים הרשמיים ברחבי הארץ ונועדו על מנת להתייחד עם זכר הנופלים וקורבנות השואה. הצפירה ביום השואה זזה גם היא במהלך השנים - בעבר היא הושמעה בשעה 8:00 בבוקר ורק לאחר מכן הועברה לשעה 10:00.
מתי נסגרים עסקים בערב יום השואה?
בערב יום השואה, יום רביעי ה-23 באפריל, נסגרים מוקדי בילוי, מסעדות ובתי עסק מוקדם – לרוב עד השעה 19:00. כמו כן חל איסור על קיום מופעים, הקרנות סרטים או שידורי בידור, לפי חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה.
האם עסקים עובדים כרגיל ביום השואה?
ביום השואה עצמו, החיים נמשכים כסדרם: מוסדות חינוך, מקומות עבודה ותחבורה ציבורית פועלים. עם זאת, לאורך היום נערכים טקסים, שידורי זיכרון ואירועים חינוכיים, והציבור נקרא לשמור על אווירה מכובדת. יום השואה אינו מוגדר כיום שבתון, אך נושא אופי שונה מכל יום שגרתי.
למה יש גם יום השואה הבינלאומי וגם יום שואה ישראלי?
יום הזיכרון לשואה ולגבורה, שמצוין בישראל מדי שנה בכ"ו בניסן (בדרך כלל באפריל), נקבע על ידי הכנסת בשנת 1951. היום נבחר לציין גם את זכר ששת מיליוני היהודים שנרצחו בשואה וגם את הגבורה – ובראשה מרד גטו ורשה, שהחל באביב 1943.
יום השואה הבינלאומי, לעומת זאת, מצוין ב־27 בינואר – היום שבו שוחרר מחנה ההשמדה אושוויץ־בירקנאו ב-1945. היום הוכר על ידי עצרת האו"ם בשנת 2005, והוא מוקדש לזכר כל קורבנות השואה, תוך הדגשת החשיבות של חינוך, מניעת אנטישמיות ומאבק בהכחשת שואה. במדינות רבות, כולל גרמניה, צרפת וארה"ב, מציינים את היום הזה בטקסים ואירועים ממלכתיים.
האם יש חופש בבתי הספר ובגני הילדים ביום השואה?
לא. יום הזיכרון לשואה ולגבורה אינו יום שבתון, והלימודים בגני הילדים ובבתי הספר מתקיימים כסדרם. עם זאת, מוסדות החינוך מקיימים ביום זה טקסים, שיעורי חינוך וזיכרון, והפסקות עיון, כחלק מההתמודדות החינוכית עם נושא השואה. גם במערכת החינוך מדגישים את חשיבות השיח הבין־דורי, לימוד ההיסטוריה והערכים שנגזרים מהיום הזה.
לוח זמנים: טקסי הזיכרון והאירועים המרכזיים ביום השואה
יום רביעי, 23 באפריל 2025 – כ"ה בניסן תשפ"ה
20:00: עצרת הפתיחה הממלכתית בכיכר גטו ורשה ב"יד ושם" במעמד נשיא המדינה יצחק הרצוג, ראש הממשלה בנימין נתניהו, יו"ר יד ושם דני דיין, ניצולי שואה ובני משפחותיהם.
20:00: עצרת יום הזיכרון לשואה ולגבורה במכון משואה בתל יצחק במעמד מפקד חיל האוויר האלוף תומר בר ורא"ל במיל' ח״כ גדי איזנקוט.
20:00: הטקס המרכזי לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה בקיבוץ יד מרדכי במעמד יו"ר האופוזיציה ח״כ יאיר לפיד ויו"ר מפלגת הדמוקרטים יאיר גולן.
יום חמישי, 24 באפריל 2025 – כ"ו בניסן תשפ"ה
10:00: צפירת דומייה בת 2 דקות.
10:02: טקס הנחת הזרים ב״יד ושם״ במעמד נשיא המדינה יצחק הרצוג, ראש הממשלה בנימין נתניהו, יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, נשיא בית המשפט העליון, נציגי ארגוני הניצולים ומוסדות רשמיים נוספים.
11:00: טקס "לכל איש יש שם" במשכן הכנסת.
14:00: מצעד החיים ייצא ממחנה ההשמדה אושוויץ
17:00: עצרת תנועות הנוער בכיכר גטו ורשה ב"יד ושם"
20:00: עצרת הנעילה לאירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה בבית לוחמי הגטאות במעמד מפקד פיקוד הצפון אלוף אורי גורדין ויו"ר הסוכנות היהודית אלוף במיל' דורון אלמוג.
מדליקי המשואות בטקס הממלכתי ביד ושם לשנת 2025
בטקס הפתיחה הממלכתי ליום הזיכרון לשואה ולגבורה, שיתקיים ביום רביעי, 23 באפריל 2025, בשעה 20:00 ברחבת גטו ורשה ביד ושם בירושלים, ישיאו שישה שורדי שואה משואות לזכר ששת המיליונים שנספו בשואה.
אריה דורסט: מהילדות במסתור בלבוב ועד למנתח בכיר בישראל
נולד ב-1933 בלבוב שבפולין (כיום אוקראינה). במהלך המלחמה התחבא עם אמו במרתף, התחזה לנוצרי קתולי בוורשה ושרד את השואה. לאחר המלחמה איתרו את האב שהגיע לתל אביב וב-1945 התאחדו איתו בארץ ישראל.
אריה למד בעתודה רפואית, שירת בצה"ל כרופא בחטיבת גולני וזכה בצל"ש אלוף הפיקוד על ניתוח מאולתר תחת אש. הוא הקים את יחידת ההשתלות הראשונה בישראל, ניהל את המערך הכירורגי בהדסה ויזם חידושים בכירורגיה, בטיפול בחולים אונקולוגיים ובפצועים.
מוניקה ברזל: גדלה בבית חולים בזמן השואה – ובחרה לרפא אחרים כל חייה
מוניקה ברזל נולדה ב-1937 בברלין וגדלה עם אמה וסבתה, בזמן שאביה נמלט לאנגליה. לאחר שסבתה גורשה לגטו טרזין ונרצחה, עברה מוניקה לגור עם אמה בבית החולים היהודי בעיר. ב-1943 נכללה ברשימת שילוח לאושוויץ, אך הורדה מהרכבת. היא חלתה בדיפתריה ובמחלות נוספות, אך החלימה למרות חוסר טיפול. במהלך ההפצצות על ברלין ב-1944 בילתה לילות רבים לבדה במקלטים, ושהתה בבית החולים עד תום המלחמה.
לאחר השחרור עזבו מוניקה ואמה את ברלין, עברו לשבדיה ומשם ללונדון. אמה נישאה לרודי פרידמן, ניצול שואה מברלין, שגידל את מוניקה כבתו. היא למדה רפואת שיניים ועלה לישראל ב-1962 עם בן זוגה אילן. הם התיישבו בקיבוץ כפר הנשיא, ומוניקה עבדה כרופאת שיניים עד גיל 70. אילן נפטר ממחלת הסרטן בגיל 59. מוניקה המשיכה בעבודתה ובהתנדבות. לשניים שני ילדים ושישה נכדים.
פליקס סורין: שרד לבד תחת זהות בדויה – והתאחד עם משפחתו לאחר המלחמה
נולד ב-1932 במוגילב שבבלארוס. עם פלישת הגרמנים לברית־המועצות, הופרד מהוריו ונותר לבדו בשטח הכיבוש הנאצי. הוא הגיע לגטו מינסק, נמלט ממנו, אך נעצר והועבר לבית יתומים בזהות בדויה של ילד רוסי. כשנחשד כיהודי, הצליח להסתיר את זהותו בעזרת חבר ועדה שסייע לו – ולימים הוכר כחסיד אומות העולם. פליקס נותר בבית היתומים עד שחרור האזור ב-1944. לאחר מכן התאחד עם משפחתו ששרדה את המלחמה.
לאחר המלחמה חי עם משפחתו במולדובה, למד בפוליטכניון של אודסה והפך למרצה וחוקר. בשנת 1992 עלה לישראל, ומאז מספר את סיפורו בפני בני נוער, סטודנטים ואנשי חינוך במסגרת יד ושם וארגוני שורדים. לפליקס ולאשתו אידה ז"ל שני ילדים, חמישה נכדים וחמישה נינים.
רחל כ"ץ: הוסתרה במנזר בזהות בדויה – וכיום עומדת בראש עמותת ניצולים
נולדה ב-1937 באנטוורפן שבבלגיה להורים מהגרים מבוקובינה. כשהייתה בת חמש נעצר אביה בנימין בידי הנאצים ונרצח באושוויץ. האם פייגע נותרה לבדה עם ארבעה ילדים קטנים ונאבקה לשרוד. המשפחה עברה בין דירות מסתור, בעזרת שכנה בשם מריה לובן שסיפקה להם מסמכים מזויפים והסתירה את הילדים – תחילה בביתה ולאחר מכן במנזר סמוך. לובן הוכרה לימים כחסידת אומות העולם.
לאחר פשיטות גסטפו על המנזר, חזרו רחל ואחיה לאנטוורפן וחיו עם אמם בזהות בדויה עד שחרור בלגיה. לאחר המלחמה למדה רחל בבית הספר "תחכמוני", סייעה בפרנסת המשפחה וב-1957 עלתה לישראל. עם השנים נישאה, הקימה משפחה, והפכה לאקטיביסטית בזירת זכויות הניצולים. כיום היא עומדת בראש עמותת "עמך", הפועלת למען ניצולי השואה ובני הדור השני. לרחל ולבעלה שמואל שני ילדים ושלושה נכדים.
אריה רייטר: ממחנה עבודה ברומניה – עד סמנכ"ל בנק ויקיר העיר באר שבע
נולד ב-1929 בעיירה וסלוי שברומניה למשפחה חסידית דתית. כשהיה בן 10 נסגר בית הספר היהודי שבו למד, ואביו נלקח לעבודת כפייה ונרצח. אריה ושלושת אחיו סבלו מרעב ונאלצו לעבוד למחייתם. בינואר 1944 נשלח עם עשרות ילדים למחנה עבודה, שם עסק בסלילת כבישים ובניית גשר ביער, תוך שהוא ישן ברפת נטושה בקור וברעב. לאחר שחרור המחנה בידי הצבא האדום, צעד יחף עשרות קילומטרים חזרה לעיירתו, במשקל של 30 ק"ג בלבד.
לאחר המלחמה המשיך אריה בלימודיו, הצטרף לבני עקיבא ועסק בפעילות ציונית ובסיוע לעלייה לארץ. ב-1951 עלה בעצמו לישראל והתאחד עם משפחתו בבאר שבע. הוא עבד במשרד האוצר ובבנק מזרחי, והתקדם עד לתפקיד סמנכ"ל. במקביל סיים תואר שני בהיסטוריה, הקים את מוזיאון סטרומה ואת בית הכנסת הגדול "סטרומה", בו הוא משמש גבאי מעל 60 שנה. בשנת 2002 קיבל את אות יקיר העיר באר שבע. לאריה ולאשתו יהודית חמישה ילדים, נכדים ונינים.
גד פרטוק: התחזה לילד ערבי כדי להשיג אוכל – והפך לחלוץ ולצלם בישראל
נולד ב-1931 בעיר נאבל שבתוניסיה למשפחה יהודית דתית בת 11 נפשות. עם כיבוש תוניסיה בידי גרמניה הנאצית, אביו נעצר ונאלץ להימלט למסתור. המשפחה עברה בין ערים וחיה תחת זהות בדויה. לאחר מות האם, המשפחה סבלה מרעב כבד. גד נשלח לשוק מחופש לילד ערבי כדי לאסוף שאריות מזון מהפחים. כשאזלו אמצעי השוחד, המאבק לשרוד הלך והחמיר – עד שחרור תוניסיה במאי 1943.
לאחר המלחמה חזרה המשפחה לנאבל, וגד חגג בר מצווה. הוא הצטרף לשומר הצעיר וב-1948 עלה לארץ ישראל דרך סירת דיג. הוא הצטרף לפלמ"ח, היה ממקימי קיבוץ כרמיה, והשתקע באשקלון. צילום חובב הפך למקצוע חייו. לגד ולמונה ז"ל ארבעה ילדים ו-13 נכדים.