סף תהום: "הפילוג הוא אינטרס פוליטי" - יוזמה חדשה למאבק בקיטוב החברתי

השלטים שליוו את תחילת המלחמה ועליהם הכיתוב "יחד ננצח" דהו מזמן, ואיתם הרוח שאיחדה אותנו בימים ההם. המפגינים חזרו לכבישים, ההתבטאויות הקשות לאולפנים והקיטוב מחריף. לאור זאת קמה קבוצת הורים שכולים, אישי ציבור ורבנים, מימין ומשמאל, דתיים וחילונים, בכוונה לחתום על אישרור ברית אחים. טקס החתימה יתקיים במקום טיבועה של הספינה אלטלנה, סיפור המעיד על הסכנה שבקיטוב.

הקבוצה, שקוראת "לעולם לא לשוב אל הפיצול הנורא שהיה גורם מרכזי לחולשתנו הגדולה", מעידה כי הברית "באה לידי ביטוי באחוות הדמים ובנכונות להקרבה, במחויבות ללא תנאי למדינה, לצה״ל  ולכוחות הבטחון". היא מציעה שלושה עקרונות כתשתית לאחדות המיוחלת: דחיית הרפורמה המשפטית לאחרי הבחירות, המנעות ממשבר חוקתי עד סיום הממשלה וחזרת החטופים, וקריאה למשתתפים במחאות, לתקשורת ולאזרחים בכלל לפעול במסגרת החוק ולהימנע מהסתה אישית.

אחדות - לא אחידות

בין החותמים ניתן למצוא גם את איריס חיים, אמו של יותם חיים ז"ל, שנחטף, ברח מחוטפיו ונורה בשוגג ע"י חילי צה"ל. היא רואה במחלוקת חלק מה-DNA של העם. "מעולם ולעולם לא הסכמנו ולא נסכים על הכל. זה מנוגד לאופי שלנו. יהודים אוהבים להתווכח, וזה לא רע בהכרח. אם לא נתווכח - אנחנו לא נהיה ישראל, נהיה טיבט. אבל גם מתוך המחלוקת אנחנו מסוגלים להתאחד באופן זמני כשיש מטרה ראויה, וכשהיא תושלם - כל אחד ילך לדרכו. מדובר באחדות ולא באחידות. לאפשר חיים יחד גם כשאין הסכמה. להיות מסוגלים לחיות עם המחלוקות שלנו".

איריס מסבירה שבפרקטיקה, יש לתת לגיטימציה לכל דעה גם אם היא לא מקובלת עלינו. היא יודעת שזה לא פשוט. "הצעד הראשון צריך להיות נקודת המבט. אנחנו לוקחים המון דברים באופן אישי. אם שר מצביע נגד העסקה, הוא לא עושה את זה אישית נגד החטופים או בני משפחותיהם, אלא כי הוא חושב שזה הדבר הנכון לעשות. הבן שלי נהרג מאש כוחות צה"ל. הם לכאורה פגעו בנו, ביותם ובמשפחתו, באופן אישי. אם אני הולכת בנתיב הזה, אני בעצם אומרת שהצבא רוצה לפגוע באזרחים שלו. 26.10.23 נכנסנו קרקעית לעזה. האם זה אומר שלרמטכ"ל דאז לא היה אכפת מהבן שלי, כי הוא חושב רק על הכיסא שלו? כמובן שלא, הוא קיבל החלטות שאני בטוחה שהן לא אישיות. הדרך הזו שאנחנו צריכים לעשות קשה, כי היא מנוגדת לנטייה האוטומטית שלנו כבני אדם לפרש דברים באופן אישי. אם נצליח לא לעשות את זה, נוכל לגרום לשינוי גדול, אבל זה דורש עבודה".

חיים מדגישה שהיא הראשונה שהיתה יכולה לקחת את נפילת בנה מאש כוחותינו למקום אישי. "הייתי יכולה להגיד 'רצחו לי את הילד והכל בגלל ביבי' אבל אני לא שם. אני מסתכלת על קפלן שחוסמים את הכבישים, אני לא מסכימה איתם, אבל אני מסתכלת הרבה יותר עמוק: כל אחד מבטא את הכעס שלו אחרת ואני נותנת לזה מקום".

כלומר, הצעד הראשון, אליבא דחיים, הוא להבין שמעשיו או דעותיו של האדם שמולה אינם מופנים נגדה באופן אישי. שנית, יש לנסות להבין מה הרגש שמניע אותו. שלישית – להביט פנימה ולנסות להבין למה מה שהוא עושה או חושב מפעיל אותה. "הכי קל זה לצפות בטלוויזיה וכשמישהו אומר משהו שאני לא מסכימה איתו, להפטיר 'אידיוט'. התגובה הפחות אוטומטית שאליה אני שואפת היא לחשוב למה זה מפעיל אותי. אני עדיין לא שם, אבל אני עובדת על זה..." היא אומרת בכנות.

איריס אינה שוגה באשליות שהחברה הישראלית תסכים בכל, אבל מבקשת שהצדדים שבה יכבדו אחד את השני. "גם בעבר היה שיח אלים ומעשים אלימים, ראה רצח רבין וראה אלטלנה. אבל אני מאמינה גדולה שחינוך מגיל צעיר בכל מקום יכול לעשות שינוי. כי אם לוקחים ילדים להפגנות בהן שורפים כבישים למשל, יהיה קשה לילד לא להיות אלים בתור מבוגר.

"אנחנו צריכים לעשות בדק בית מאוד עמוק. להגיד "אחדות" זה פלסטרי, ולא יבוא מלאך שיעשה הוקוס פוקוס ואז תהיה פה פתאום אחדות. אני מציעה דרך שכל אדם יכול לעשות את השנוי לבד בסביבה המיידית שלו. שישים לב איך הוא מדבר, איך הוא חושב.

יש לי הרצאה שנקראת "באור ולא בבור", אותה שמעו כבר מאות אלפי אנשים. אבל לבוא להרצאה זה לא מספיק. הקיטוב שלנו זה כמו זוגיות במשבר. הרצאה בלבד לא תעזור, צריך לעשות עבודה עצמית, לבחון בכנות איפה אני אלים, למה אני חושב ש'צריך להשמיד' את מי שחושב אחרת ממני, כמו ששמעתי פאנליסט מתבטא באחד מהאולפנים. כי אם זה לא יקרה – תהיה כאן אסקלציה של אלימות ואז נפוץ לכל עבר. המדינה הזאת חייבת לעשות שינוי רדיקלי, אחרת לא נשרוד".

"הפילוג - אינטרס פוליטי"

איש ציבור נוסף החתום על היוזמה הוא חיים ילין, שהיה ראש מועצת אשכול וח"כ מטעם מפלגת יש עתיד. הוא מעיד שמהשבת השחורה הוא עוסק רק בזה. מאותו היום הוא הפסיק לחלק את הציבור בישראל ל"שמאל" ול"ימין", אלא לעם ישראל ולקצוות, להם הוא לא מתייחס. "הפילוג הוא אינטרס פוליטי. המילה "מפלגה" באה מפילוג, ברגע שהפוליטיקה מלבה את היצרים של הקצוות – הקרע מעמיק. וכולם משחקים את המשחק המסוכן הזה, מראש הממשלה ועד ההפגנות האחרונות שאינן בעד החטופים אלא נגד משהו. אני מחפש את הבעד".

לילן יש הצעות פרקטיות, מחוקה ועד "מועצת העם", אבל מדגיש שכל זה לא יקרה עד שיושב האמון בין הציבור למנהיגיו, וזה יקרה רק לאחר חקירה אמתית של 7.10 ובחירות. "אנחנו עם פצוע כיום, אנחנו לא יכולים להמשיך את הפלגנות הזאת, חייב להתחיל תהליך של ריפוי, לנפש שלנו אין שעה מנוחה, ואני לא מדבר רק כשורד, אדם שהוציאו אותו מהממ"ד. עדיין הטילים מתפוצצים והחיילים נלחמים אבל הפוליטיקאים עדיין חושבים שהשמש זורחת מהכנסת. אז יש לי חדשות – היא לא.

"יש לי חברים עם דעות שונות, גם בתוך קיבוץ בארי יש כאלה, אבל אני לא רב איתם, אני לא אומר שראש הממשלה בוגד או אשם, כי זאת קביעה שרק בית משפט עושה, לא הרחוב. ראש הממשלה לא אשם אלא אחראי, וזאת לא קללה אלא חובה".

ילין מעדיף לדבר על לכידות חברתית ולא על אחדות. "כשהייתי ראש מועצה היו אצלי קהילה של קהילות, וגם הציבור בארץ בנוי ככה: קהילה של קהילות שיש להן משהו משותף: מדינה לשמור עליה  וערבות הדדית. המדינה הזאת צריכה להיות מושתת על ערכים משותפים, על מצוות של בין אדם לחברו. כי אם צד אחד ינצח את השני – זה הסוף של עם ישראל".