שנה וחצי אחרי: תחקיר צה"ל על הטבח במסיבת הנובה יוצג למשפחות הנרצחים ולניצולים

איפה היה הצבא בפסטיבל הנובה? מתי הגיעו החיילים למסיבה? והאם היה ניתן למנוע את המחדל והאסון הגדול שהוביל לאלפי הרוגים במסיבה? תחקיר צה"ל, שבוחן את התנהלות הצבא ב-7 באוקטובר באיזור פסטיבל הנובה ליד רעים, יוצג היום (רביעי) למשפחות הנרצחים ולשורדי המסיבה שחוו את התופת.

הרגשות בקרב המשפחות קשים מאוד. "אנחנו לא באים עם ציפיות, כדי שלא יהיו אכזבות", אומר לי בכאב שמעון בוסקילה, אביו של ירדן בוסקילה שנרצח במסיבה. כבר שנה וחצי הוא נאבק כדי לקבל מידע רשמי על המחדל. שנה וחצי בהן עוד לא הספיק להתרכז באבל ולנסות להשתקם. שנה וחצי מהרצח של ירדן וחבריו בפסטיבל.

חלק מפאזל שלם

"התחקיר הוא תחקיר צה"לי, שמתייחס לקטע מסוים סביב המסיבה מההיבטים של הצבא בלבד. זה לא המענה שאנחנו מחפשים", הוא אומר. "מדובר בחלק מפאזל שלם של תחקירים שצריכים להתבצע על ידי המשטרה, השב"כ, המוסד והמדינה. תחקיר של ועדת חקירה ממלכתית שתדע לאסוף את כל האינפורמציה ולחבר אותה".

"אנחנו לא יכולים להחזיר את הילדים שלנו שנרצחו הביתה. נשאר להחזיר את החטופים, ולתת לנו לדעת את האמת. לדעת מה קרה שם. מה היה שם. להכיר בשגיאות ובמחדלים ולתקן אותם. כי מבחינתי זו שואה שנייה לעם שלנו, ואם לא נלמד מהשגיאות האלה, לא נוכל לעולם לעבור ריפוי".

לדבריו, את התחקיר המלא הזה יכולה לעשות רק ועדת חקירה ממלכתית. "כשנלמד מהשגיאות האלה ונתקן את עצמנו, אולי נחשוב שיש סיכוי למקום טוב יותר לדור הבא של הנכדים".

ירדן בוסקילה נרצח ליד המכולה יחד עם חברו דניאל. בן 25 היה במותו. איתי, החבר שהגיע איתם, שרד. בשנה וחצי האחרונות משפחתו אספו עדויות מחברים ומכרים שניצלו מהטבח ברעים, חלקם בזכות התושייה של ירדן וחבריו.

למרות הקושי, הם מצפים לשמוע מה יש לצבא להגיד. "אנחנו, כמשפחה האישית של ירדן, עשינו את הקלוז'ר שלנו. אבל לא כל המשפחות קיבלו את זה. אז אני לא מחכה שהצבא יגיד לי מה קרה. זה גם לא יהיה תחקיר שיציג באופן פרטני מה קרה לכל אחד. אבל חשוב לנו לשמוע במה נגעו, במה לא, למה התייחסו ולמה לא, כדי שנוכל להגיע לריפוי".

"אני יודע שמה לא יהיה אנחנו נצא דיי מרוסקים", הוא מוסיף. "זה מציף דברים. כבר שנה וחצי אני מחכה לשמוע משהו קטן מהסיפור הזה בצורה רשמית. אנחנו, המשפחות השכולות שעוד לא הצלחנו לפנות זמן להתמודד ולחיות לצד האובדן".

נקודת ההנחה שלי: הצבא בא להודות בטעותו

"הדבר היחיד שנותן לנו כמשפחה זה כוחות, זו הבחירה בחיים וההנצחה שאנחנו עושים לירדן. אבל אנחנו עסוקים כל הזמן בלהילחם כדי לקבל תשובות, לדרוש חקירה רצינית, לדאוג שיתייחסו אלינו יפה ולא כמו שהתייחסו אלינו בכנסת. אני יודע שלא יהיה קל לשמוע את התחקיר. אבל עדיין חשוב לשמוע אותו".

טלי בינר בת ה-29 מחולון, אחות חדר ניתוח לשעבר ומוזיקאית בהווה, גם שרדה את הנובה. היא מגיעה ברגשות מעורבים לתחקיר, שיוצג בפניה בחמישי. "מצד אחד, בא לך לכעוס ולהגיד למה זה לקח שנה וחצי. מצד שני, סוף סוף יש מערכת שאומרת 'חטאתי, פשעתי ועשיתי משהו לא נכון'". עם זאת, היא מניחה שתחקיר צה"לי לא יספק את כל התשובות. "זה חייב להיות קשור עם הצלבות נוספות של ארגונים ומקומות אחרים כמו ועדת חקירה ממלכתית. שיגידו הנה. זה מה שעשינו לא נכון".

לדבריה, "התחקיר הזה הוא הנחת אבן פינה לתחקירים אחרים, מבחינתי. אני התגייסתי למילואים ב-10 באוקטובר. אני רוצה להאמין שאני חלק ממערכת וחלק ממדינה שרוצה לתת תשובות, ושאם לא יהיו תשובות זה כיוון שהאנשים שאוחזים במידע לא נמצאים יותר, ולא בגלל שהצבא רוצה לסלף".

היא אומרת כי "נקודת ההנחה שלי היא שהצבא בא להודות בטעותו. אני לא מחפשת לערוף ראשים. לא יכול להיות שאירוע כזה קורה, ואנחנו שומעים לא שמעתי ולא ידעתי. ולכן התחקיר הזה חשוב לי. כדי שאנחנו נבין איך אנחנו מתקנים".