הקצין שמלווה משפחות חטופים יוצא מהצללים: "באתי כזר מוחלט, עכשיו אני כבר חלק מהן"

24 בנובמבר 2023, מרגלים שבה הביתה משבי חמאס. סא"ל (מיל') אופיר זליקוביץ', הקצין שמלווה את המשפחה מהימים הראשונים של המלחמה, אוסף את בני משפחת מוזס לנקודת מפגש עם מרגלית. בדרך הוא עוצר אצל משפחה נוספת, משפחת ונקרט.

"זו סיטואציה הזויה", אופיר מדבר מהר. "אני לוקח את משפחת מוזס לרגע הכי משמח של החיים שלהם, כשבמקביל משפחה אחרת שאותה אני מלווה  - עדיין מחכה. אז אני עובר ונותן להם חיבוק, שיידעו שאני לא עוזב אותם. ואני באמת לא עוזב אותם, עובר בין מרגלית בבית החולים לבין ההורים של עומר. ואחרי שעומר חוזר, וזו תחושה מדהימה". 

הם היו עד כה בצללים. יכול להיות שנצפו בהבזק בסרטוני השבים, מטושטשי פנים, מחבקים, מגוננים. קצינים שעברו קורס מזורז, בסך הכל שעתיים-שלוש בשלישות – ואז היצמדות למשפחות. תפקיד שגדל בחסות המציאות ההזויה שבה נרשמו אלפי נעדרים. סא"ל (מיל') אופיר הוא אחד מהם, שליווה לאורך כל התקופה את משפחות ונקרט ומוזס, וזכה להכיר את מרגלית, גדי ועומר מקרוב.

הוא בן 40, נשוי למור ואבא של ליאה־לי (4 וחצי). עובד ב"סטארט־אפ ניישן סנטרל" לקידום חדשנות ישראלית בעולם. בעברו היה מפיק חדשות בתאגיד השידור. ב־7 באוקטובר בערב נקרא למילואים, ומאז הוא שם. מלווה את המשפחות. 

ב־9 באוקטובר הוא נשלח להתייצב בגדרה אצל שי וניבה ונקרט. בגלל הכאוס, רק בדרך אליהם הצליח לוודא שעומר הוא בן ולא בת. "בפעם הראשונה בחיי אני דופק בדלת של משפחה כקצין. הקונוטציה של קצין דופק בדלת היא קשוחה. שמעתי את אחותו של עומר קוראת 'אבא, הגיע חייל'. ניבה שאלה אם אני רוצה כוס מים. היא בעצמה עובדת סוציאלית, ולכן מכירה את הסיטואציות האלה, אבל זה היה מדהים. באמת הקלישאה של באתי לחזק ויצאתי מחוזק".

אופיר לא היה איש בשורה באותם רגעים. במשפחה כבר ראו את הסרטונים שהעידו שעומר, אז בן 22, נחטף ממיגונית ליד מסיבת הנובה. אבל לאופיר היה חשוב להודיע לה באופן רשמי שהוא הכתובת לשאלות, לתהיות, ובתקווה גם לתשובות. הקצין המלווה של המשפחה.

יומיים אחר כך אופיר דפק בדלת נוספת בגדרה. הפעם בביתו של יאיר מוזס, בנם של גדי בן ה־80 ומרגלית בת ה־77, שנחטפו מניר עוז בנפרד. המידע שהיה בידי אופיר היה רק על חטיפתו של גדי. "אני מספר ליאיר שאבא שלו חטוף, והוא אומר לי 'תודה, אבל שתדע שגם אמא שלי חטופה'. נעצרתי. שום דבר לא מכין אותך לזה. לא היה לנו מידע מאומת על מרגלית, ולא יכולתי להגיד לו כלום. רק במוצ"ש כבר היה לי אישור רשמי שגם אמו נחטפה. ומאז אני האיש שאמור לתת לו את התשובות".

"שהמשפחה תהיה חזקה לקלוט"

במלחמה הקשה הזו קשר שהיה אמור להימשך שבוע-שבועיים התפתח לקשר עמוק וארוך. הרי אי אפשר שלא להיקשר להורים שנלחמים על ילדם, או לילדים שנלחמים על הוריהם. ואופיר, שלמד להכיר את בני המשפחה, היה מקפיד להיפגש איתם בתדירות גבוהה. הוא זה שעדכן בכל פרט מאומת, קישר בינם לבין מוסדות המדינה, ובעיקר היה שם כדי לתת חיבוק.

הראשונה ששוחררה מבני המשפחות שליווה אופיר היתה מרגלית, ששוחררה ביום הראשון של העסקה הראשונה, בנובמבר 2023. "הודעתי לבני המשפחה, והגעתי איתם לבית החולים. באופן טבעי במשפחה אמרו שהם שמחים, ובמקביל דואגים. אמא חזרה, אבל אבא עדיין בשבי. ואני ידעתי שאני צריך להיות שם איתם.

"מבחינתי, התפקיד שלי הוא לשמור על החוזק של המשפחה. שברגע שהחטופים יחזרו המשפחה תהיה חזקה כדי לקלוט אותם. וככה התנהלתי לאורך כל הדרך. כשהעסקה הראשונה נפלה, ניסיתי להיות שם כמה שאפשר. לא תמיד יש מה להגיד, ולפעמים זה נגמר פשוט בחיבוק.

"לפעמים גם היו כעסים והוציאו עלי תסכולים. תמיד ידעתי שזה לא מופנה אלי כאופיר, אלא כנציג הצבא. ואי אפשר להתעלם מהעובדה שברגע הראשון, ב־7 באוקטובר, הצבא לא היה שם".

במקביל, אופיר והמשפחות נאלצו להתמודד עם זירה נוספת, זו התקשורתית. כשבדצמבר 2023 יצא סרטון של גדי מוזס מהשבי, אופיר ניסה להזדרז להודיע על כך למשפחה, כשתוך כדי השיחה נציגי תקשורת כבר התקשרו לבני המשפחה לקבל מהם תגובה.

"כאיש תקשורת לשעבר אני מבין את המרוץ ל'פוש' של התקשורת, אבל כאיש צבא אני חייב לתת רק מידע מהימן. כשיוצא סרטון של חמאס, אנחנו רוצים קודם להודיע עליו למשפחות, לעדכן מה רואים בו, מה מבינים ממנו, אם בכלל. כי כל סרטון כזה יכול לטלטל את המשפחה".

המילה "משפחה" מתנגנת על שפתיו, כי אחד הדברים שהתחדדו אצלו בעקבות התפקיד הוא ההבנה של ערך חשיבות המשפחה. "מתחילת המלחמה אני לא מפסיק לחבק את הבת שלי. אני רואה משפחות שהיו עוגן זו למען זו ברגעים הכי קשים - וזה מקסים בעיניי. עם כל האינטריגות והכעסים, הכוח של משפחה הוא הדבר הכי חשוב".

"לא ידענו למה להתכונן"

אופיר הרגיש, לדבריו, את הקרבה האמיתית אל משפחות ונקרט ומוזס, כאילו היה בן משפחה בעצמו. עד כדי כך, שכאשר עומר וגדי שבו מעזה, חברים בירכו אותו באופן אישי. "כולם ידעו שאני קרוב אליהם", הוא מחייך.

ב־30 בינואר, כזכור, גדי מוזס שוחרר משבי חמאס, בפעימה עוצרת נשימה לצד ארבל יהוד שנחטפה מניר עוז. הוא הובל בתוך המון עזתי זועם, אבל שמר על ראש מורם. אופיר ישב באותן דקות עם בני המשפחה, ונשימתו נעתקה. "זה היה רגע מדהים. לא באמת ידענו למה להתכונן. 

"לא ידענו אם גדי יודע שאפרת ז"ל, זוגתו, נרצחה. שבתה, דורון כץ־אשר, וילדותיה נחטפו (והושבו במסגרת העסקה בנובמבר 2023; ב"א). הבנו שצריך לגשת אליו בעדינות. לשאול אם אפשר ללחוץ לו את היד, אם אפשר לחבק. לא משנה כמה תדריכים נעבור בהכנה לחזרה, אף אחד לא יודע באמת באיזה מצב כל אחד יחזור.

"ואז הוא חוזר, והמשפחה חוזרת לנשום. ואני מתרגש ביחד איתם, ובמקביל דואג לניבה ולשי, כי עומר שלהם עוד לא חזר באותו שלב. גם בני המשפחה נמצאים ברגשות מעורבים ורוצים להמשיך להיאבק למען שאר החטופים. אמרתי להם שהימים הראשונים הם הזמן שלהם לשמוח, להריח, לחבק, לחוש. זה טבעי. ושרק אחר כך יחזרו למאבק".

"כל שב הוא גיבור בעל כורחו"

כעבור שלושה שבועות שוחרר גם עומר ונקרט. בראש מורם, עם חיוך נבוך שהעיד כי לא איבד את התקווה, עומר ניצב מול הוריו ואמר "הבסתי את השבי". באותה פעימה שוחררו גם עומר שם טוב, אלי־ה כהן, אברה מנגיסטו וטל שהם. הפעם אופיר כבר חיכה עם בני משפחת ונקרט ברעים.

"השיא של המשימה הוא במבצעי ההשבה. אנחנו הופכים להיות ראשי הלשכות של החוזרים, יועצי התקשורת, הסבלים, המכילים. הכתובת עבור הכל. ואני זכיתי להגיע לשיא כזה שלוש פעמים.

"זה מאוד מוזר ומאוד מרגש לפגוש סוף־סוף את מרגלית, גדי ועומר, אחרי ששמעת עליהם כל כך הרבה. מחלקת השבים בבית החולים היא כמו מחלקת יולדות. ואצלנו נולדו סבתא, וסבא, ובן.  תחשבי על זה, כשהם חוזרים לישראל הם רואים קודם כל המון חיילים ודגלים. אני מניח שמבחינתם, בהתחלה, אני זר מוחלט. ואז, כששאר החיילים הולכים ואני נשאר, ובני המשפחה מציגים אותי - השבים מבינים שמדובר בקשר קרוב יותר.

"אנחנו יושבים ומדברים, והם מספרים סיפורים גם בארבע עיניים. מבחינה פורמלית התפקיד שלי מסתיים כמה ימים אחרי שהחטוף שב, אבל כמובן נוצר קשר מאוד אישי, ואני שם לכל דבר. ואני יודע שכל אחד מהם הוא גיבור בעל־כורחו. וגם עכשיו, כשאני יודע ששלושת השבים 'שלי' חזרו הביתה, אני לא רגוע. אני רוצה לעשות עוד. יש לנו עוד 59 אחים שם, וחייבים לעשות הכל כדי להחזיר אותם".

"לפעמים הוציאו עלי תסכולים. ידעתי שזה לא מופנה אלי כאופיר, אלא כנציג הצבא.

ואי אפשר להתעלם מכך שב־7 באוקטובר הצבא לא היה שם"

"שיא המשימה הוא במבצעי ההשבה: אנחנו הופכים להיות הרל"שים של החוזרים, יועצי התקשורת, הסבלים, המכילים. הכתובת לכל. ואני זכיתי להגיע לשיא כזה שלוש פעמים"

עומר ונקרט ביום שחרורו מעזהצילום: אי.אף.פי