אלי-ה כהן: "שמים לי בד בפה, מוציאים לי קליע מהרגל עם פינצטה ואסור לי לצעוק"

אלי-ה כהן, החטוף ששב לאחר 505 ימים בשבי החמאס, התראיין הערב (שלישי) ל"חדשות 12", שם סיפר על רגעי החטיפה הדרמטיים והשהות הארוכה והקשה בשבי.

"אני הבטחתי לאלון אהל: 'עד שאני לא נפגש איתך בארץ - זה לא נגמר. בשביל זה אני פה", החל כהן לפתוח בריאיון. 

זמן קצר לאחר מכן הוא משחזר את רגעי החטיפה הראשוניים ממסיבת הנובה שנקטעה בפתאומיות: "יש צבע אדום בחוץ, אבל במיגונית חגיגה. אכלנו גומי במיגונית, לאט לאט יש מחבלים. הודעות בטלפון על חדירת מחבלים. מישהו צורח רימון. אני משתטח על זיו (זיו עבוד, בת זוגתו) ואני אומר לה: 'אני אוהב אותך'. הרימון מתפוצץ, וקם ענר שפירא, ואומר: 'אנחנו לא ניתן להם להרוג אותנו ככה', והתחיל לזרוק את הרימונים".

אלי-ה המשיך והסביר בדיוק את ההתרחשויות הדרמטיות לפרטי פרטים: "אנחנו מתקשרים למשטרה להגיד שאנחנו במיגונית, חוטפים רימונים והשוטרת אומרת לנו: 'תתחבאו, יאללה ביי'. אחרי הרימון שקטע להירש (הירש גולדברג פולין ז''ל) את היד, הפסיקו להדוף רימונים מתוך המיגונית. אני מכסה אותי ואת זיו בגופות. אנחנו קבורים תחת גופות. זיו אומרת לי: 'טוב, לפחות למעלה נהיה יחד ואף אחד לא יפריע לנו, זה הולך להיגמר'. ועם המשפט הזה אני 505 ימים".

אלי-ה דיבר על חלקיק האמונה שנשאר עימו עוד בחטיפה: "אני אומר שמע ישראל ורואה שלושה מחבלים מצלמים אותנו עם חיוך ענק על הפנים. אני לא אשכח אותו".

"מוציאים אותי מהמיגונית אני רואה עשרות מחחבלים חמושים , ואני אומר: 'מה הולך פה? אני במדינת ישראל? איפה אני נמצא?'. אני בהבנה מלאה שאני בדרך לעזה. מפוצצים אותנו במכות, אני ואלון בקשר עין. יש איתנו מישהו בטנדר שמבין שחוטפים אותנו ולא רוצים לרצוח אותנו, והוא קפץ מהטנדר וירו בו למוות".

לאחר מכן הוא ממשיך לספר על הכניסה והשהות הראשונה בעזה: "אני מגיע לעזה, ומחבל אומר לי: 'כנס להתקלח', וכולי חתיכות של עור שרוף על כל הגוף, מסתכל על עצמי, ואני לא מאמין שיש עליי חלקי גופות של אנשים. אני מתקלח בעזה ואומר לעצמי: 'אין סיכוי שאני לא חוזר מכאן חי הביתה'".

זמן לא רב לאחר מכן, מבין אלי-ה שהפך לשם דבר בזירה ובציבור העזתי. "מגיע ילד לבית בעזה ואומר לי: 'אני מכיר אותך, אתה מפורסם'. התמונה שלי רצה בעזה", הוא משתף. "שמים לי בד בפה, מוציאים לי קליע מהרגל עם פינצטה ואסור לי לצעוק".

הוא נזכר ברגעים ששהה יחד עם אור לוי ואלון אהל, ועל התקשורת הסמויה והמיוחדת שפיתחו לאור התנאים שבהם היו: "אור ואלון מגיעים לדירה, אסור לנו לדבר אחד עם השני, אמרו לנו לדבר באנגלית בלחש, אפילו לא לחש, רק לקרוא שפתיים. אחרי 52 ימים שמעתי את אלון, אמרתי לו: 'אחי, אני לא מאמין שזה הקול המכוער שלך'".