"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
עופרי ביבס בגילוי המצבה: "הלב צורח מכאב, חוסר היגיון וחוסר צדק"
אחותו של שורד השבי ירדן פרסמה פוסט עם דברים שאמרה באזכרה לזכר שירי, אריאל וכפיר ז"ל: "שלושה חללים עצומים בחיים של כולנו - קשה לי מדי להסתכל על תמונות שלכם"
המצבה של משפחת ביבס. צילום: רשתות חברתיות

עופרי ביבס בגילוי המצבה: "הלב צורח מכאב, חוסר היגיון וחוסר צדק"

אחותו של שורד השבי ירדן פרסמה פוסט עם דברים שאמרה באזכרה לזכר שירי, אריאל וכפיר ז"ל: "שלושה חללים עצומים בחיים של כולנו - קשה לי מדי להסתכל על תמונות שלכם"

מערכת היום
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

"הפרידה מכם קשה יותר מכל מה שדמיינת", כך כתבה היום (חמישי) עופרי ביבס, אחותו של שורד השבי ירדן, לאחר האזכרה וגילוי המצבה של אשתו שירי ושני ילדיו כפיר ואריאל ז"ל שנחטפו ב-7 באוקטובר ונרצחו באכזריות בשבי חמאס.

ביבס צירפה בפוסט שפרסמה את דבריה המלאים באזכרה, וכך כתבה:

"היה לי קשה לכתוב, לא נותרו מילים להגיד.... 17 חודשים שעשיתי ועשינו הכל כדי להשאיר אתכם חיים, להרחיק את המציאות מלדפוק לנו על הדלת. לפני 30 ימים התחלתי להפרד. וזה קשה יותר מכל מה שדמיינתי. אני רק מתחילה לעכל.

"הדאגה אליכם שתפסה כל כך הרבה מקום מתחלפת בגעגוע שנדמה שרק ילך ויתפוס יותר ויותר מקום בלב. שלושה חללים עצומים בחיים של כולנו. קשה לי מדי להסתכל על תמונות שלכם, אבל אתם מתעקשים להופיע מולי שוב ושוב, גם אם רק בזיכרון.

עופרי ביבס-לוי, צילום: אייל מרגולין/ג'יני

"ואתם שמחים, מחייכים, צוחקים. מכיריחים אותי לזכור שהיה פעם טוב ואולי מנסים לומר שגם עוד יהיה. כאילו מכריחים אותי לדחוק הצידה את התמונה האחרונה שלכם, את המחשבות מה עבר עליכם מאז צולמה ומה היה ברגע האחרון.

"הלב צורח מכאב, חוסר היגיון וחוסר צדק. סליחה. כל זה לא היה אמור לקרות. הנוכחות שלכם היתה חלק כל כך משמעותי מאיך שדמיינתי שיהיה. דמיינתי אתכם גרים לידינו בצפון, פיקניקים בשבתות, יחד בשלג בחרמון בחורף, אותנו מגיעים לנצל את הבריכה שלכם בקיבוץ כי לנו אין במושב...

"והקיץ ממש תכף מגיע שוב. וככה זה, שום דבר לא יעצור, הכל ממשיך. ואני אצטרך ללמוד איך ממשיכים גם. אוהבת ומתגעגעת תמיד".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...